ניסיון החטיפה הדרמטי בטיסת פליי דובאי לישראל, במהלכה נמנע פיגוע טרור קטלני ומתוכנן בסגנון מתקפת ה-11 בספטמבר, עורר מחדש דיון ציבורי נרחב על אבטחת התעופה האזרחית והזכיר לישראלים בפרט ולעולם בכלל כמה מהר טיסה שגרתית יכולה להפוך לסיוט ללא אפשרות בריחה מהמציאות המחרידה שנכפתה על הנוסעים.
הנוסע הרגיל מסתפק בידע בסיסי של אבטחת התעופה בעיקר בבדיקות בטרמינל ונעצר שם (כלומר לא חושב על כך יותר ולא נעצר במובן משטרתי), אך הנהלים המחמירים באוויר גובשו והתקבעו בחומרה רבה בין שנות השישים והשבעים בעקבות גל חטיפות מטוסים.
גם כשאין אסון צפי מודיעיני לאסון באופק, מנסות כלל חברות התעופה באופן שוטף לשכנע בהשקעת כסף רב ושטיפת מוחות שהן הבטוחות ביותר בעולם, כולל גיוס של גיבורי-על מעופפים ובראשם "סופרמן", שהכריז לא פעם ולא פעמיים בסרטיו שעל פי הסטטיסטיקה טיסה זו הדרך הבטוחה ביותר לנסוע במהירות.
איך שמים עיניים בשמיים?
בנוסף לבדיקות הגלויות והידועות על הקרקע של הנוסעים והמטוס עצמו קודם ההמראה, פועלות במהלך הטיסה מערכות הגנה שאינן מוכרות לנוסע הפשוט. דלת תא הטייס ממוגנת לחלוטין וחייבת להישאר נעולה לאורך כל הטיסה, כשהגישה למקום מושבם של הטייסים מותרת באמצעות קודים משתנים הידועים רק להם וזיהוי מבקש הכניסה במצלמה במעגל סגור.
בקווי תעופה רגישים משובצים מאבטחים סמויים שיושבים בין הנוסעים ומוכנים לתגובה מיידית, ובמקביל מאומנים צוותי האוויר בהעברת דיווחים מוצפנים ואותות מצוקה שקטים למגדל הפיקוח. בעקבות אירועי עבר בשחקים והחמרת ההנחיות של רשות התעופה הפדרלית בארה"ב (FAA) לצד ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO), גובשו כללים מחייבים לכלל חברות התעופה בעולם.
בין הנהלים בולט נוהל "שני אנשים בתא הטייס" (Two-person rule) המחייב נוכחות מתמדת של שני אנשי צוות בתא, כך שאם טייס יוצא מסיבה דחופה ומחייבת כלשהי, איש צוות אוויר נוסף שיושב במטוס ככונן נכנס לתא הטייס במקומו. בנוסף, חברות התעופה מחויבות בשימוש בקוד שדיר בינלאומי בחירום (כמו למשל קוד פנימי 7500 המאותת למגדל הפיקוח על חטיפה או ניסיון חטיפה מבלי להוציא הגה ברשת הקשר), ונהלי נעילה אוטומטית חד כיוונית של תא הטייס מבפנים המבטלים כל אפשרות לפתיחה מבחוץ במצב של איום.
כשהקולנוע לועג לנהלים
בניגוד למציאות הרצינית של אבטחת מטוסים ואנשי צוות, יוצרי קולנוע אוהבים מדי פעם "לעשות צחוק" מעבודה רצינית כמו אבטחה או לטפל בחובבנות תסריטאית בנושאים רציניים וחשובים. בסרט העלילתי "אייר פורס 1" (1997), נחטף מטוסו של נשיא ארה"ב (בגילומו הכריזמטי של הריסון פורד) לאחר שמחבלים הסתננו אליו במסווה של צוות תקשורת רוסי, וזהו תרחיש דמיוני לחלוטין ואף מגוחך מיסודו עם נהלי אימות הזהות המחמירים וההגנה המאסיבית החמורה לה זוכה מטוסו האישי של הנשיא האמריקני. בנוסף, סרט הקומדיה/ פרודיה המפורסם "טיסה נעימה" (1980), שנוצר על ידי הקולנוענים היהודים ג'ים אברמס והאחים דייוויד וג'רי צוקר צחק באופן מוגזם על סרטי האסונות והציג בציניות קלות בלתי נסבלת בכניסת נוסעים לתא הטייס, שבהמשך גם סבל מהרעלת מזון בשילוב טייס משנה עם משבר זהות חמור, ומי שהנחית את המטוס בטיסה הלא נעימה שבסרט המצחיק הזה היה נוסע עם חרדת טיסה בגלל שכל הטייסת הצבאית שלו חוסלה בגללו במלחמת וייטנאם.
לטוס בלי כיסוי עיניים
בחזרה מעולם הציניות לרצינות, ניסיון החטיפה בטיסה מדובאי המחיש פעם נוספת עם כל הצער על הנסיבות עצמן ובהודיה גדולה לבורא עולם על הנס הגדול כי מעבר לטכנולוגיה, למאבטחים ולנהלים, קו ההגנה האחרון בשחקים נשען בעיקר על הנוסעים עצמם.
התושייה והערנות שהפגינו הנוסעים הישראלים בטיסה מדובאי הוכיחו כי במצב חירום באוויר, כל נוסע שמחובר למתרחש סביבו ויודע לקבל החלטות קשות בזמן אמת ולהתמודד עם השלכותיהן, הופך לחלק חיוני ביותר במערך האבטחה האווירי המחמיר.