במדינת ישראל יתקיימו השנה שני ימי זיכרון לטבח הנורא שאירע בשבעה באוקטובר. האחד, יום זיכרון ממלכתי, נקבע לכ"ד תשרי וייערך השנה בתאריך 5.10. השני, יום זיכרון ציבורי, נקבע ל-7.10, והוא יובל על ידי משפחות חטופים וחללים. אבל האמת היא שיום הזיכרון האמיתי הוא בשמיני עצרת, שבישראל נחגג כחג שמחת תורה.
אני מאמין שאין אדם אחד בישראל, שבשמחת תורה הקרוב לא תעבור אצלו המחשבה איפה הוא היה בדיוק באותו יום נורא, שבו הידיעות על מתקפה גדולה, טילים, מחבלים שמסתובבים ברחובות, נרצחים וחטופים, התחילו לטפטף לבתי הכנסת. אין אחד שלא יזכור כיצד בעודנו מתכוננים לחגוג עם התורה, צעירים החלו אחד אחד לעזוב את בית הכנסת כי נקראו למלחמה, בדומה למה שאירע במלחמת יום כיפור. אין מי שלא יזכור את המבוכה והבלבול שאחזו בנו כשלא ידענו אם להמשיך בתפילה או לא, אם לעשות עוד הקפות או להישאר לקידוש.
הזיכרון שחרות בחג עצמו
אירועי שבעה באוקטובר, או בשמם העברי אירועי שמחת תורה, חרותים בחג – בין אם נרצה בכך ובין אם לא. לקובעי המדיניות הדתיים והממלכתיים זה כמובן לא נוח. אי אפשר לערוך טקסי זיכרון בחג עצמו ובעל כרחנו אנו נאלצים לדחות את טקסי הזיכרון לימים שאחרי החג. אבל לא בכך נסגר מרחב האפשרויות שלנו. מסתבר שיש דרך לבטא את הזיכרון גם בחג.
מנהג קדום בקהילות אשכנז לערוך תפילת יזכור לנשמות הנפטרים ביום כיפור ובשלושת הרגלים – שמיני עצרת, שביעי של פסח ושבועות. הדבר לכאורה מנוגד להלכה הפסוקה, שכן אין אסור לבטא עצבות בחג. הסיבה שבכל זאת המנהג התקבע היא מסעי הצלב שבהם נטבחו אלפי יהודים ויצרו טראומה בקהילות. בתחילה הזכירו את שמות הנרצחים ביום כיפור ולאחר מכן המנהג התפשט לכל הרגלים, כי אלו היו הזמנים שבהם ציבור רחב הגיע לבית הכנסת.
תפילת יזכור והקפה ייחודית
מאז ועד היום נוהגים לעשות בשמחת תורה תפילת יזכור עבור קרובים, שאליה מצרפים הזכרת נשמות של נרצחי השואה, חללי צבא ההגנה לישראל וקהילות ישראל שנטבחו בימי הביניים. אם את כל אלה מזכירים, מן הראוי גם לומר תפילת יזכור לנרצחים ולנופלים בטבח שבעה באוקטובר. הרב בני הולצמן, רב קיבוץ מעלה גלבוע, חיבר תפילת מיוחדת לכך, וראוי לאומרה במהלך התפילה.
אבל לא רק זה. מסופר על הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מייסד הרבנות הראשית בארץ ישראל, שלאחר מאורעות תרפ"ט, נתן ביטוי לזעזוע העמוק שלו בהקפות עם התורה ושר בהקפה הראשונה את הפסוק "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו". עוד שמעתי שמאז הפיגוע הרצחני שאירע בישיבת מרכז הרב בירושלים בשנת תשס"ח, שבו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה, נהוג לשיר פסוק זה בפתח ההקפה השישית.
את מאורעות הטבח הנורא ניתן אפוא להזכיר בהלך ההקפות. במאמר שכתבה עו"ד לירון קשת מבית מדרש למעשה היא הציעה ליחד את ההקפה השישית לזיכרון הנרצחים. הקפה זו תיעשה עם שירי דבקות שקטים, שיבטאו את הדאגה לעם ישראל והערבות ההדדית. בתחילת ההקפה ניתן להכריז שהקפה זו מוקדשת לזיכרון לנרצחים והנופלים באותו יום נורא, וממנו ועד היום.
החיבור העמוק בין התורה לעם
זהו איננו חיבור מלאכותי. בחג שמחת תורה אנו מדגישים את הקשר העמוק שקיים בין עם ישראל ובין תורת ישראל. כולם עולים בחג הזה לתורה, גם במחיר של קריאה חוזרת ונשנית של הפרשה האחרונה. התורה ניתנה בסיני לכל עם ישראל והתקבלה על ידי כולם, ללא יוצא מן הכלל. דורשי רשומות אף לימדו שהמילה "ישראל" היא ראשי תיבות של "יש שישים ריבוא אותיות לתורה".
כשעם ישראל נפגע גם תורת ישראל נפגעת. כשיש אסון לעם ישראל, שמחת התורה איננה שלמה. ישנן אפוא דרכים לציין את אירועי שמחת תורה התשפ"ג במועדם המקורי, ביום החג עצמו. אני קורא לקהילות בישראל בעולם, ומוביליהן, לאמץ אותן.
=======
הכותב הוא סגן נשיא בית מורשה וראש בית מדרש למעשה – יוצרים הלכה ישראלית.
א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי--וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת־עָרֵיהֶם. ג וַיִּשְׁמַע ה'