היום (רביעי) כתב עמית סגל כי אם הסקרים יתממשו ושני המחנות יישארו רחוקים מרוב מוחלט, ממשלת אחדות שוויונית עם רוטציה היא האפשרות היחידה להקמת ממשלה יציבה. לדבריו, ממשלות החילופים הקודמות קרסו בין היתר משום שהשותפות בהן לא הייתה שוויונית באמת.
סגל מתייחס גם לניסיון הקודם של ממשלת חילופים בין נתניהו לגנץ, שהתפרקה לאחר שמונה חודשים. עם זאת, הוא מציג אפשרות שלפיה הכישלון לא נבע מעצם רעיון הרוטציה, אלא מכך שהממשלה לא הייתה שוויונית באמת: מחנה אחד היה גדול בהרבה מהאחר, והפער הזה, לדבריו, הכביד על הממשלה עד שהתפרקה.
הוא מזכיר גם את ממשלת בנט־לפיד, שגם היא הייתה ממשלת חילופים והתפרקה. לפי הטענה שהעלה, בשתי הממשלות היה מחנה אחד גדול והאחר קטן, והלחצים שנוצרו בעקבות חוסר האיזון תרמו להתפרקותן.
המתווה שסגל מציג הוא ממשלה שוויונית של שני הגושים, ללא החרדים והערבים, וללא גולן ובן גביר. לדבריו, אם הסקרים אכן יותירו את שני המחנות רחוקים מרוב, אפשרות כזאת עשויה לספק מוצא מרצף מערכות הבחירות, שהוא מתאר ככזה שסופו אינו נראה באופק.
סגל מזכיר כי ממשלת נתניהו־גנץ קרסה ״בקול רעש גדול״, אך מציע לבחון אם הסיבה לכך הייתה חוסר השוויון בין הצדדים. הצעתו נשענת על ההבחנה הזאת: ממשלת אחדות ורוטציה, שבה שני המחנות שותפים באופן שוויוני.
אני עובדת קשה כל החודש כדי לממן את השרים, ועכשיו מסבירים לנו שביבי מבין שחייבים להעיף קיצונים