ממצא ארכיאולוגי יוצא דופן ממזרח סין עשוי לספק הצצה נדירה למקורו של מנהג שנשמר בתרבות הסינית במשך אלפי שנים. בתוך קבר ווואנגדון, המזוהה עם המלך קאולי מממלכת צ'ו שמת בשנת 238 לפני הספירה, נמצאו צרורות של חומר צמחי שנעטפו בעלים ונקשרו בחבלים. תנאי הצפה בתוך תא הקבורה אפשרו לחבילות העדינות להשתמר במשך יותר מאלפיים שנה.
בבדיקות מעבדה התברר כי העלים ששימשו לעטיפה שייכים למין אלון Quercus dentata, ואילו החבלים יוצרו ככל הנראה מעשבים ולא מקנבוס. בתוך הצרורות התגלו שרידים רבים של אורז, דוחן מצוי ודוחן איטלקי. החוקרים ניתחו 456 זרעים מעשרה צרורות ומצאו כי כ-43.6% מהם היו אורז, כ-26.1% דוחן מצוי וכ-28.5% דוחן איטלקי.
בתחילה עלתה האפשרות כי מדובר פשוט במנות מזון שהונחו לצד המת. אלא שבדיקות מיקרוסקופיות הצביעו על הסבר אחר. החוקרים לא מצאו גרגרי עמילן שהיו צפויים להופיע בקמח או בבצק, ובמקום זאת נמצאו כמויות גדולות של אבקת פרחים ופיטוליתים שמקורם בחלקי צמח שאינם מיועדים בדרך כלל לאכילה. בין השאר נמצאו סימנים לחיטה ולשעורה. הממצאים הובילו את צוות המחקר למסקנה כי הצרורות שימשו כנראה כמנחות פולחניות ולא כמזון רגיל.
אלא שכאן הסיפור מקבל תפנית מסקרנת. הצרורות מזכירים מאוד את ה"דְזוֹנְגְדְזְה" (Zongzi), מאכל סיני מסורתי העשוי בדרך כלל מאורז דביק או דוחן הנעטפים בעלים ונקשרים בחוט. המאכל מזוהה במיוחד עם פסטיבל סירות הדרקון ועם האגדה על המשורר והמדינאי צ'ו יואן, שחי בממלכת צ'ו במאה השלישית לפני הספירה.
לפי המסורת הסינית, צ'ו יואן טבע בנהר מילואו, ולאחר מותו השליכו המקומיים חבילות אורז עטופות בעלים אל הנהר, בין היתר כדי שהדגים יאכלו אותן במקום לפגוע בגופתו. במשך מאות שנים לא היה ברור עד כמה הסיפור משקף מנהג שהיה קיים בפועל בתקופתו.
הצרורות שהתגלו בקבר אינם מוכיחים שהאגדה התרחשה כפי שסופרה בדורות מאוחרים יותר. עם זאת, הם מראים שבאותו אזור ובאותה תקופה בערך כבר היה קיים מנהג ממשי של עטיפת דגנים בעלים, קשירתם בחבלים צמחיים ושימוש בהם בטקסי קבורה.
גם ממצאים מאתר נוסף, צ'נגיאנגצ'נג, כללו חבילות דומות ובהן אורז ודוחן שנעטפו בעלי אותו סוג אלון. הדבר מחזק את האפשרות שלא מדובר במקרה חד-פעמי, אלא במנהג פולחני שהיה נפוץ בממלכת צ'ו בתקופת המדינות הלוחמות.
החוקרים מדגישים כי אין להגדיר את הממצאים כדזונגדזי במובן המודרני. לדבריהם, נכון יותר לראות בהם אב קדמון אפשרי של המנהג. המחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי National Science Review, מצביע על כך שמסורת של עטיפת דגנים בעלים למטרות פולחניות התקיימה בממלכת צ'ו כבר לפני לפחות 2,200 שנה.
