סכסוך משפחתי כואב הסתיים השבוע בפסק דין חד־משמעי: בית המשפט חייב בן וכלתו לשעבר להחזיר לאם 380 אלף שקל, סכום שהעבירה להם במהלך שנות נישואיהם. האם טענה שמדובר בהלוואות שהוסכם להחזירן במקרה של פרידה, בעוד הכלה לשעבר התעקשה שחלק מהכסף כבר הוחזר והיתרה הייתה מתנה.
על פי הדיווח ב־ynet, האם העבירה לבני הזוג שתי הלוואות נפרדות. הראשונה, בסך 200 אלף שקל, נועדה לסייע בהון העצמי לרכישת דירה. השנייה, בסך 180 אלף שקל, כללה כיסוי הלוואות בנקאיות וסיוע כלכלי נוסף. לטענת האם, שתי ההלוואות ניתנו בתנאי ברור: במקרה של פרידה או גירושין, הכסף יוחזר במלואו.
כשהזוג נפרד, האם פנתה לבית המשפט בתביעה להחזר מלא הסכום. הבן אישר את גרסת אמו ותמך בטענותיה, אך הכלה לשעבר סיפרה סיפור שונה לחלוטין. לטענתה, ההלוואה הראשונה בסך 200 אלף שקל כבר הוחזרה במזומן במהלך ביקורים שערכה בביתה של החמות, ואילו היתרה של 180 אלף שקל הייתה למעשה מתנה ולא הלוואה.
השופטת הילה גורביץ עובדיה בחנה את הגרסאות ומצאה קשיים משמעותיים בעדותה של הכלה. בין היתר, התברר שהכלה לא ידעה את כתובת החמות בתקופה שבה טענה שביקרה בביתה ומסרה תשלומי מזומן. פרט זה, לצד היעדר תיעוד כלשהו להחזר הכספים, הוביל את השופטת למסקנה שגרסת הכלה אינה אמינה.
בפסק הדין נקבע כי בני הזוג לשעבר חייבים יחד ולחוד בהחזר מלא הסכום של 380 אלף שקל. על הכלה הוטלו גם הוצאות משפט בסך 2,500 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך כ־35 אלף שקל. בא כוחה של הכלה הגיב ל־ynet בטענה שחלקה בהחזר הוא מחצית הסכום בלבד וכי התביעה הייתה מיותרת מלכתחילה.
מנגד, עורך הדין של האם הדגיש שהמסמכים ששמרה במשך השנים סייעו להוכיח באופן ברור שהכספים שהועברו היו הלוואות ולא מתנות. פסק הדין מצטרף לשורה של תביעות כספיות שהגיעו לכותרות בשבועות האחרונים, ומדגיש את החשיבות של תיעוד ברור בהעברות כספים משפחתיות.
המקרה מעלה שאלות כואבות על הגבול הדק בין סיוע משפחתי למחויבות משפטית, ועל המחיר הכבד שמשלמים יחסים משפחתיים כשהם מגיעים לאולמות בית המשפט. בעידן שבו גירושים הפכו לנושא שכיח יותר, ההמלצה המשפטית ברורה: כל העברת כסף משמעותית בין בני משפחה צריכה להיות מתועדת בכתב, עם הבהרה מפורשת האם מדובר במתנה או בהלוואה.