לאחר השביעי באוקטובר היה נראה כאילו מצבה הביטחוני של ישראל לעולם לא יחזור לכפי שהיה, המורל הלאומי היה בתחתית ולמרות אפקטיביות הכוחות הלוחמים בעזה, רבים מהחטופים עדיין הוחזקו עמוק במנהרות חמאס ושיטוח רפיח ולקחיו עוד לא התרחשו.
הרגע הראשון של התרוממות רוח לאומית הגיע במבצע הביפרים, ההפתעה הטקטית הגמורה שתפסה את חיזבאללה, והמכה הפסיכולוגית והאסטרטגית שספגו כוחותיו באותו יום במבצע יזום של ישראל שהבהיק כרעם ביום בהיר מילאו את ריאותיו של כל ישראל חפץ חיים באוויר חדש אחרי חודשים רבים של עצירת נשימה.
אך רגע המפנה האמיתי של המערכה התרחש ב-27.9.2024, לפני שנתיים בדיוק, כאשר בשעות הערב המוקדמות מערך של מטוסי קרב ישראלים הטילו עשרות טונות של חימושים חודרי בונקרים על ראשו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, וקברו אותו במבצרו התת קרקעי בלב ביירות.
זה נכון שהציר ספג כבר מכות קשות עד אותו יום, חמאס, קבלן הביצוע הישיר של תוכניות הטבח האיראניות איבד כבר אז את מרבית יכולותיו הצבאיות, הלחימה הייתה קשה וגבתה מחירים בשטח, אך יכולות השיגור של חמאס כנגד ישראל כמעט ואפסו כבר אז.
זה גם נכון שמתקפת הביפרים שלחה את חיזבאללה ואת נסראללה בעצמו אל תוך גל של בהלה, פאניקה, בלבול ואף מה שתיארו רבים כדיכאון קשה. אך את הכל היה ניתן לשקם, רבים מחבריו וגם אויביו של חסן נסראללה תיארו אותו כלא פחות מלב ליבו של פרויקט הסהר האיראני, ציר המפתח אשר שילב את הכל, לבנון, איראן, סוריה, עזה. כולם עברו דרכו ולא ניתן להמעיט ביכולותיו להביא את גרועי אוייבי ישראל לשתף פעולה סביב שולחן אחד.
במידה ונסראללה היה נשאר חי, קשה לראות את נפילת סוריה של אסד ואת קטיעת זרם ההברחות הבלתי פוסק דרכה בין איראן וחיזבאללה. הציר היה סופג מכה קשה, ללא ספק, אך בעזרת נסראללה, אחרי קצת ליקוק פצעים וניעור אבק מהבגדים, היינו מוצאים את עצמנו חוזרים לנקודת ההתחלה, במוקדם או במאוחר.
חיסולו של נסראללה היה תחילת סופו של הציר השיעי, הסרתו מהלוח של הלב הפועם של הסהר האיראני פתחה את הדרך לנפילתו של אסד, שסללה את נתיבי השמים של חיל האוויר אל לב טהראן.
חיסולו של נסראללה היווה את מה שרבים ציפו שיהווה חיסולו של סולימאני על ידי הנשיא טראמפ בשלהי כהונתו הראשונה, הדומינו בבסיס המגדל שהביא לקריסת המבנה כולו על יושביו.
גם בישראל וגם בלבנון מציינים שנתיים לחיסולו של מי שהיה אולי אדריכל הטרור מספר אחד של המזרח התיכון בעת המודרנית. בישראל מציינים זאת בנשימה לרווחה וגאווה מוצדקת, בעוד בלבנון חצויים, השיעיים בוכים בעוד שאר הלבנונים אדישים, או אפילו מאושרים, והעתיד של לבנון וישראל ייקבע לטובה ולרעה על פי איזה מצדדים אלה יגבור גם בתוך ממשלת לבנון עצמה, לנו רק ניתן לחכות, לקוות שיברחו את הבחירה הנכונה, אך באותה נשימה להתכונן להפיל שוב את המבצר על ראשם של אלה שיתיימרו להחליף את נסראללה ולקום במקומו.
כבוד למוסד ולחיל האויר