אחת האזהרות השכיחות ביותר לפועלי בניין בגורדי שחקים בעולם ולבוני סוכות בארץ היא לא לעמוד על קצה הסולם ולדאוג שהמגביה המלאכותי יציב ומחוזק כראוי באדמה. כולם מסכימים שזו הדרך הבטוחה להימנע מהתאונה השכיחה למרבה הצער של נפילה מגובה, אך בזמן שהמקרה האמיתי טראגי ולא מצחיק בכלל הקולנוע הפך אותו לתופעה משעשעת.
אם אתם חובבי סרטים, סביר להניח ששמעתם במהלך סרט צעקה חריגה עשרות אם לא מאות פעמים בחייכם, מבלי שהקדשתם לכך מחשבה.
"צרחת וילהלם" (Wilhelm Scream) היא צעקה חדה וגרונית המושמעת כשדמות בסרט נפגעת מחץ, נופלת מגובה רב או עפה באוויר כתוצאה מפיצוץ עוצמתי ברמה חריגה והזויה. הצרחה הפכה לבדיחה פנימית ולמחווה מוכרת בקרב במאים ועורכי סאונד בהוליווד, וכיום היא מופיעה במאות סדרות, סרטי אנימציה ומשחקי וידאו.
מנשיכת תנין עד "מלחמת הכוכבים"
צליל הצרחה המקורי באוקטבה גבוהה שלעיתים נחלשת בהדרגה הוקלט לראשונה ב-1951 עבור המערבון "תופים רחוקים", כשאחד השחקנים הקליט באולפן קולות לסצנה בה חייל ננשך על ידי תנין מסוכן.
את שמה קיבלה הצרחה בשנת 1953, לאחר שדמות המכונה "טוראי וילהלם" נורתה ברגלה בסרט אחר והגיבה בצרחת כאב שהחרידה את היושבים באולם הקולנוע.
מי שהפך אותה לתופעה עולמית הוא מעצב הסאונד בן ברט, שדלה אותה מהארכיון ושילב אותה ב"מלחמת הכוכבים" (1977). מאז, במאים גדולים כמו סטיבן שפילברג, פיטר ג'קסון וקוונטין טרנטינו החלו "להחביא" את צרחת וילהלם בסרטיהם בכוונה, והצופים היו מחכים לה בסבלנות רבה עד לרגעי השיא בסרטים האהובים עליהם.
האם באמת צורחים כשנופלים?
למרות שהצעקה מלווה סצנות נפילה דרמטיות, במציאות אדם שנמצא בנפילה חופשית או בסכנת חיים לא משמיע צליל כזה. השימוש בצרחת וילהלם אינו נועד לייצר ריאליזם, אלא מתפקד כקריצת עין קומית ומודעת לעצמה. הצרחה שוברת לרגע את האשליה הקולנועית, ומזכירה לצופה בחיוך שזה רק סרט, והמציאות של אסונות אמיתיים לא נעימה לצפייה.
חשוב לציין שכל עליה למקום גבוה מחייבת ציות לנהלי בטיחות מחמירים למניעת סכנת חיים.