שורדת השבי עדינה משה שנחטפה מביתה בניר עוז, התראיינה היום (חמישי) ברדיו 103fm, ימים לפני ציון 3 שנים לטבח ה-7 באוקטובר, ושיתפה על חוויותיה הקשות מאז.
"אני חיה בפחד תהומי. כל לילה אני נכנסת למנהרה, אפילו כדורי ההרגעה שנתנו לי לא עוזרים. אני כל פעם נכנסת לחושך של המנהרות ורואה את התמונות של אותו יום נוראי. את זה אי אפשר לקחת ממני. כנראה שזה יישאר לנצח", שיתפה בכאב משה.
עוד היא סיפרה: "באותו יום נוראי שנפרדתי מבעלי, כשהוא שוכב ויורים בו, ואותי חוטפים על אופנוע ונוסעים לכיוון חאן יונס, אני תוהה - איך יכול להיות שאין פה אף חייל? משהו כאן לא תקין, אני רגילה לראות באזור הזה המון כוחות צבא".
כשנה לאחר הטבח, טענה משה בכאן רשת ב: "אני טענתי וממשיכה לטעון שזאת בגידה. מישהו, איזה קודקוד או איזה איש מחובר מאוד לצבא, החליט שהוא עושה מעשה. תמורת אני לא יודעת מה, אולי תשלום? זאת התחושה שלי".
משה הסבירה שהיא סבורה כך בגלל מצב הכוננות בעוטף באותו החג. "אני חיה שם 54 שנים בקיבוץ ניר עוז. מאז 'עופרת יצוקה' לא הייתה סיטואציה שלא היו שם משמרות של חיילים. שבתות וחגים ויום כיפור, תמיד היו שם סיורים של חיילים 7/24. באותו יום אני חשבתי שמא הם רצחו את כל החיילים בדרך, אבל לא ראיתי גוויות".
