הדתיות האלה מדברות על נז״א: מי שולט בדעת הקהל?

פרק חדש של 'הדתיות האלה', הראשון לשנת תשפ"ז, נפתח בנאום חוצב להבות של אורטל ברזילי על העונה האחרונה, המנטורים, עידן רייכל, נועה קירל והבחירות שנעשו בתוכנית. הדר בן חמו רק הזכירה לה שבעניין הזה, התימנים כבר הסתדרו מצוין גם בלעדיה.

משם עברו השתיים לדבר על עתיד הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת בכלל. האם בעוד עשרים שנה עדיין נצפה באותם פאנלים ואותם ויכוחים? האם הרדיו יישאר רלוונטי? והאם, למרות הכול, הצורך שלנו בסיפור טוב, בסדרה ובאמנות שתאפשר לנו לברוח לרגע, דווקא יישאר?

אחת המחשבות המרכזיות שעלו בפרק היא שהיום כמעט כל אדם הפך את עצמו לגוף תקשורת. כולם מצלמים, מעלים, מגיבים ומשתפים. כל אדם מתקשר את עצמו לעולם, ולכן גם הכוח לעצב דעת קהל כבר לא נמצא רק בידי מי שמחזיקים במיקרופון או במצלמה.

הסערה סביב הסרט “נז״א – נזק אגבי” המחישה מבחינתן בדיוק את זה: לא התוכן עצמו עמד במרכז השיחה, אלא התגובה הציבורית המהירה, הסרטונים, הפוסטים והיצירות שעלו ברשת בתוך זמן קצר.

השיחה נגעה גם בגלילה האינסופית: עוד סרטון, עוד דעה, עוד פוסט. כשכולם מייצרים תוכן כל הזמן, גם תשומת הלב הפכה למאבק.

בעולם שבו כולם מדברים, השאלה כבר איננה רק מי מחזיק בבמה, אלא מי מצליח לגרום לנו לעצור ולהקשיב. והתקשורת, כך נדמה, כבר לא רק מדברת אל הקהל. הקהל מדבר בחזרה.