הבמאית והיוצרת אפרת שלום דנון למדה קולנוע כבר בתיכון ובהמשך בקמרה אובסקורה, אבל דווקא אחרי הלימודים התרחקה מהיצירה. במשך שנים עבדה כעיתונאית, בין היתר ב"גלריה" של "הארץ" וכמבקרת טלוויזיה בידיעות תקשורת.
צפו בראיון שלה לאבי לודמיר בפודקאסט סינמה שו"ת - פודקאסט הקולנוע של סרוגים
אפרת שלום דנון בסינמה שו"ת
אולפן סרוגים
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
"בגיל 30 הרגשתי שמשהו בתשוקה שלי לעיתונות דעך", היא מספרת. "היה בי איזה צורך עמוק יותר ליצור, לעשות סרט".
הסרט שהחזיר אותה לקולנוע היה "החולמות", שעסק בנשים חרדיות שיוצרות קולנוע עבור נשים חרדיות. הדרך אליו הייתה ארוכה. שלום דנון והמפיקה יפעת פרסטלניק הגישו במשך כשנתיים את הפרויקט לקרנות ולגופי שידור וקיבלו שוב ושוב תשובות שליליות.
"היה רגע שבסוף התהליך ספרתי את מספר הלאווים שקיבלתי. אני חושבת שהגעתי לאיזה 15 לאווים כאלה ברצף", היא מספרת. בסופו של דבר שני גופי שידור רצו את הסרט, והיא נאלצה לבחור ביניהם.
מאז ביימה בין היתר את "חיים רגילים", "הנבחרות" ו"הפלה חופשית". לדבריה, הדרך הארוכה של סרט דוקומנטרי דורשת מיוצר לא רק סבלנות אלא גם מידה של אובססיה.
"מהרגע שיש את ההחלטה שזה פרויקט שאני רוצה ליצור, זה הדבר ואני לא רואה שום דבר אחר מסביב. צריך איזה אלמנט מסוים של אובססיביות. לעשות סרט זה להזיז הר".
מהפוליטיקה אל הכסף
אחד הפרויקטים המרכזיים של שלום דנון היה "הנבחרות", סדרה על נשים בפוליטיקה הישראלית. הרעיון התחיל בכלל מרצון לעשות סרט על גולדה מאיר, ובהמשך התפתח לסדרה שביקשה לבחון את החוויה הנשית בתוך מערכת פוליטית גברית.
שלום דנון החליטה במכוון לא להתמקד בעמדות הפוליטיות של המרואיינות, אלא במה שמשותף לנשים ממחנות שונים. "היה לי נורא ברור שיש פה סיפור אחד של נשים מול מערכת גברית", היא אומרת. "חיפשתי באמת את החוויות שלהן כנשים בתוך העולם הזה".
מתוך "הנבחרות" נולדה גם "כסף משלהן", סדרתה החדשה, שעוברת מהזירה הפוליטית לצמרת הכלכלה הישראלית.
"העולם הכלכלי הוא עולם שבהרבה מובנים אולי אפילו יותר חשוב או יותר משפיע מהעולם הפוליטי", היא אומרת. "ואז גיליתי שהעולם הכלכלי בעצם מספר את אותו סיפור. נשים נתקעות כשהן מטפסות למעלה. הן לא מגיעות לראש הפירמידה".
גם גיוס המרואיינות לסדרה לא היה פשוט. שלום דנון מספרת כי נשים שהגיעו לעמדות בכירות בעולם העסקי רגילות לשדר כוח ולהימנע מחשיפת חולשה. כדי לנסות להגיע למקום אחר, היא מקפידה בזמן הראיונות לצמצם את הנוכחות בחדר למינימום.
"רק אני, המרואיינת והצלמת. אני מנסה לשמור על איזה מרחב אינטימי", היא מספרת.
"את מגיעה לפסגה ומגלה שאת לבד"
אחת השאלות שעולות ב"כסף משלהן" היא מה קורה אחרי שנשים כבר מצליחות להגיע לצמרת. האם הן מסוגלות לשנות את המערכת עבור הנשים שיבואו אחריהן?
שלום דנון מצטטת את אחת המשתתפות בסדרה, שמתארת את המחיר של המאבק בדרך למעלה: "את נלחמת על ההישרדות שלך בתוך העולם הזה, מטפסת, רוצה להצליח, ואז כשאת מגיעה לפסגה את מגלה שאת לבד ולא בטוח שיש לך את הכוח באמת לשנות את המערכת. או שאת מותשת כבר מהטיפוס למעלה".
מבחינת שלום דנון, השלב הבא חייב לכלול גם שינוי מבפנים. "נשים צריכות לשנות את המערכת, נשים צריכות לעזור לנשים", היא אומרת, אך מוסיפה: "אם גברים לא יצטרפו למאבק הזה, השינוי לא יקרה".
לדבריה, אחד הדברים הבולטים שעלו במהלך העבודה על הסדרה היה הקשר בין אמהות לקריירה.
"אי אפשר היה להתעלם מזה שהחסם הכי גדול של נשים בשוק העבודה זה האמהות. בסופו של דבר נשים בעשור הזה של גיל 30 נעצרות כשהן מתחילות להיות אמהות".
דווקא בנושא הזה היא אופטימית. מבחינתה, שינוי בחינוך ובאופן שבו בנים ובנות גדלים יכול לחלחל בעתיד גם לשוק העבודה.
"צריך רק כן אחד"
למרות השנים שעברו מאז 15 התשובות השליליות שקיבלה בתחילת הדרך, שלום דנון אומרת שהדחייה ממשיכה להיות חלק בלתי נפרד מהמקצוע.
"התחרות היום היא עצומה", היא אומרת. "רוב הפעמים את שומעת לא, עד שאת שומעת את הכן הזה שבאמת מאפשר לפרויקט לקרות".
כעת היא כבר עובדת על הסדרה הבאה שלה לתאגיד, שאותה היא יוצרת יחד עם אסנת טרבלסי. הפעם מדובר בפרויקט אישי יותר, שיעסוק בנשיות מזרחית בישראל, ביחסים בין אמהות לבנות ובהעברה הבין דורית של כאב וזהות. אחרי הדרך הארוכה שעברה בעצמה, שלום דנון חוזרת לאחד המשפטים מתוך "כסף משלהן", שמתאים מבחינתה גם לעולם הקולנוע: אפשר לשמוע מאה פעמים "לא". בסוף צריך רק "כן" אחד.