האור שבוקע מתוך השבר
ברגעיה הקשים של מלחמת ״חרבות ברזל״, כשארץ ישראל התכסתה בסטיקרים ובמדבקות זיכרון שנשאו את מילותיהם האחרונות של הלוחמים, נולד הספר האלבומי ״פרקי בנים״ (בהוצאת "קורן-טובי"). היזם יעקב (ג'קי) שימל, ששלושה מבניו שירתו בלחימה וחברים קרובים של המשפחה נפלו, נחשף למסרים התמציתיים והעמוקים הללו. הוא פנה אל הרב שי פירון, ויחד הם החליטו לאגור את תורת הבנים למסכת מוסרית וחינוכית חדשה – ״פרקי בנים״, בזיקה למסכת אבות.
הספר למעשה מאגד עשרות ומאות סטיקרים ואמירות של נופלי המלחמה. הוא מעוצב כספר לימוד ומצפן ערכי, המציע פירוש יהודי-ישראלי חדש למשפטי ההשראה של הנופלים. הספר מחולק לשישה פרקים נושאיים: ״אני״, ״אתה״, ״אנחנו״, ״הוא״, ״עושים את החיים״, ו-״חתימה״. כל פרק מציג פסיפס של דמויות, יומנים וסטיקרים המלווים בביוגרפיה ובניתוח הגותי.
בין דפי הספר משובץ הטור שכתב הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת ההסדר ״אורות שאול״ בתל אביב, ששכל בקרב הגנה בגבול הצפון את בנו, סרן אמתי צבי גרנות הי״ד. בשיחה גלויה, מעמיקה ונטולת פילטרים לאתר "סרוגים" לרגל צאת הספר – וכשברקע גם ספרו החדש והמקיף ״על שפת הברית״ שיצא לאחרונה (בהוצאת "ידיעות ספרים") – מעניק הרב גרנות מבט נוקב על החיסרון שאין לו תמורה, על הפיכת היומנים של אמתי ל״השתלת חלקי נפש״ בציבור, ושוטח משנה חברתית, פוליטית וצבאית סדורה: מהתנגדות לחרמות פוליטיים ועד לקווים האדומים בשירות המשולב בצה״ל.
ספר ״פרקי בנים״: כיצד נולדה מסכת הבנים של הדור הנוכחי?
הרב גרנות, כיצד אתה רואה את הרעיון והרוח שעומדים מאחורי הספר ״פרקי בנים״? ״הספר 'פרקי בנים' הוא יצירה ייחודית ומטלטלת. היזם ג'קי שימל והרב שי פירון זיהו תופעה עמוקה מאוד שצמחה מהשטח: הציבור הישראלי לא הסתפק באנדרטאות דוממות, אלא חיפש את הדיבור החי של הבנים. המדבקות והסטיקרים שהציפו את התחנות, הרכבים והספרים לא היו רק סיסמאות זיכרון, אלא תרכיז מזוקק של תורה ומוסר.
הבחירה לעצב את הספר במתכונת של מסכת אבות – עם הקישור לפסוק במלאכי 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' – היא מדויקת. הספר מחולק לששת פרקי הזהות: מפרק 'אני' שעוסק בעבודה העצמית, דרך 'אתה' ו'אנחנו' שעוסקים ברעות ובערבות ההדדית, ועד 'עושים את החיים' ו'חתימה'. זהו ספר לימוד שמציע מורה דרך ערכי לדור האבות ולדורות הבאים, ומראה כיצד הדור הצעיר הזה, שלעיתים נשפט כדור המסכים, התגלה כדור של ענקי רוח ומסירות נפש״.
״חיסרון של נשמה שהיא חלק ממך״: הזיכרון האישי של אמתי הי״ד
הרב גרנות, כשאתה מביט אחורה על אמתי, מה הכי חסר לך ביום-יום?
״בשביל אבא, חיסרון של בן הוא לא משהו שניתן להגדיר במונחים של תפקיד צבאי, מפקד או תלמיד ישיבה. החיסרון הוא אותה משמעות נוקבת וכואבת: נוכחותו הפיזית, חיבוקו, שירתו, חוכמתו, דיבורו וחלומותיו. הילדים שלנו הם באופן עמוק חלק מאיתנו, ולכן החיסרון הוא חיסרון של נשמה שהיא חלק ממך, משהו שלא ניתן להשלמה ולא ניתן להחלפה״.
ספרו של אמתי, ״חולם ולוחם״, המאגד את יומניו האישיים, הפך לרב-מכר נרחב. איך חוויתם את החשיפה של היומנים האישיים לציבור?
״בהלוויה אמרתי מילים שלא בדיוק הבנתי באותו רגע: 'כשהטיל פגע בו... ראיתי אש ואז אור גדול שעולה לשמיים... הנר כבה והאור מאיר'. לא ידענו בכלל שהוא כתב יומנים. רק אחרי השבעה אשתי אביבית גילתה מחברות יומן רבות, שנכתבו מגיל 18 בישיבה ועד גיל 23 בצבא – הגיגי רוח ונפש עמוקים.
האמת שלו הייתה רדיקלית, ללא שום זיוף. בהתחלה פחדנו לקרוא, אבל כשהבנו מה יש שם, קראנו והתרגשנו. נועצנו גם עם רוני, ארוסתו, והיא אמרה בחוכמתה שאין דרך אחרת אלא לעשות מה שנכון עבורו. הבנתי שפרסום היומן הוא 'מסירות נפש שנייה' – בפעם הראשונה הוא מסר את חייו בקרב, ובפעם השנייה מסר את אורות נפשו והגיגיו לעולם.
כמו שיש השתלת איברים בגוף, יש 'השתלת חלקי נפש': אנשים קוראים תובנה שלו, פותרים בעיה אמונית או מוסרית, ונוטעים בתוכם חלק מאישיותו של אמתי. אלו איברים רוחניים שמושתלים ברבבות אנשים״.
המשפט מתוך היומן: מכעס – לגעגוע עמוק של הנשמה
בספר ״פרקי בנים״ שובץ המשפט המרכזי של אמתי: ״הסימן לאדם שהוא רוצה משהו אמיתי, זה שבקושי ובשבר הוא לא יכעס ולא ימאס בדרך, אלא יוצף בגעגוע עמוק של הנשמה, להיות גדולים ומלאים בטוב״. מה המקור והפשֶר של המשפט הזה?
״זהו קטע מתוך היומן שלו, שמתאים בדיוק לאתגר של החברה הישראלית בזמן הזה. אמתי מבין שיש משברים וקשיים בדרך, ואי אפשר לסלק אותם במטה קסם – לא על ידי ממשלה זו או אחרת ולא בפתרונות אינסטנט. השאלה אינה אם יש משבר, אלא מה אתה עושה איתו. אם אתה חי חיים אמיתיים ומוסריים, מכוון למטרה של תיקון עולם ועשיית טוב, אז בזמן קושי ושבר אתה לא מתפרק, לא מתלונן ולא כועס – אלא מתמלא בגעגוע ובכיסופים להיות עוד יותר טוב ולתקן״.
״על שפת הברית״: איך מתמודדים עם משברים כמו יהודים
במקביל למאמר בספר ״פרקי בנים״, יצא לאור לאחרונה ספרך המקיף ״על שפת הברית״. כיצד התפיסה שמוצגת בספר מתקשרת להתמודדות הלאומית והאישית עם השבר?
״במשבר טמון פוטנציאל אדיר להתחדשות פנימית ולאומית. בספרי 'על שפת הברית' התחקיתי בדיוק אחר הסוגיה הזו: הכוח לקום מתוך משבר הוא כוח יהודי ייחודי שאין לאף אומה אחרת בהיסטוריה. אומות רבות בהיסטוריה חוו משברים ונעלמו או התרסקו, אך עם ישראל ידע תמיד לקום מתוך התהומות הקשים ביותר, לא רק לשרוד – אלא ליצור ולבנות שלב חדש וגבוה יותר.
כדי לחדש את הנשמה הלאומית והפרטית, אנו חייבים לשאוב מהמקורות העמוקים ביותר שלנו. מי שאין לו מעיינות עמוקים לשאוב מהם – מתרסק ברגעי משבר. בספר 'על שפת הברית' אני מסביר כיצד מתמודדים עם משברים כמו יהודים: לא שוקעים בייאוש, לא נעלמים ולא נכנסים להלקאה עצמית, אלא הופכים את הכאב והשבר למנוע של תיקון, בניין והתעלות״.
״תורת הבנים״: תרכיז של חיים מול ניסיון השנים
מה ייחודי בתורת הנופלים המובאת בספר ״פרקי בנים״ לעומת תורת האבות הקלאסית?
״בדרך כלל אנו לומדים מאנשים מבוגרים, בעלי ניסיון שגיבשו משנה סדורה. אצל הצעירים, חלקם עוד לא הספיקו לבחון את החיים עד תומם. אבל יש בהם קדושה ועוצמה שנובעות מנגיעה בלתי-אמצעית בתמצית החיים. הסטיקרים הללו הם תרכיז של חיים. במקום שהזיכרון יהיה אנדרטה מוזיאונית של בכי ופחד, הוא הופך לנקודה אקטיבית של חיים: לחייך כל בוקר, להאמין ביכולת שלך, ולפעול במלוא העוצמה״.
העמדה הפוליטית: פירוק הקיפאון הגושי: "חייבים להפסיק את החרמות"
הרב גרנות, החברה הישראלית סובלת משסע פוליטי וחרמות הדדיים. איך לדעתך צריך להיראות המבנה הפוליטי ביום שאחרי?
״המשך הקיפאון הגושי הוא סכנה לעם ישראל. הוא מקבע זהויות בצורה חמורה, מייצר דימויים שליליים ומזין פחדים הדדיים שאינם משקפים את המציאות החברתית האמיתית. המפלגות הפוליטיות מייצרות קיטוב חריף מדי, וההתנהלות הזו גורמת גם לנזקים דיפלומטיים ובינלאומיים עצומים למדינת ישראל.
אני סבור שבבחירות הבאות נדרשת ממשלה חוצת גושים. הקלפים חייבים להתערבב. לשם כך, מפלגות האופוזיציה והשמאל חייבות להסיר את החרמות שלהן. אם יתברר בבחירות שרוב העם רוצה בבנימין נתניהו – מפלגות האופוזיציה צריכות להיכנס איתו לממשלה ולא להחרים. ומנגד, אם יתברר למשל שגדי איזנקוט או מועמד אחר קיבל את מרב הקולות – מפלגות הימין חייבות ללכת איתו ולא לדחוק אותו להקמת ממשלת מיעוט צרה, ולא לקרוא לאף מחנה 'רשעים' או 'בוגדים'. שיתוף פעולה חוצה גושים ייתן לעם ישראל ביטחון שאנו יכולים ללכת יחד, ויבהיר שהאויבים שלנו נמצאים בחוץ – ולא מבפנים״.
היחס לצה״ל, השירות המשולב והקווים האדומים
איך מתחברת תודעת הברית לשיח סביב הגיוס והשירות הצבאי?
״הציבור הדתי-לאומי והישיבות אוהבים את צה״ל, מאמינים בצה״ל ורואים בשירות הצבאי חלק מהותי מהברית הישראלית ומחובה קדושה להגן על העם בארצו. עם זאת, הנהגת הצבא חייבת לפעול גם היא מתוך תודעה של ברית – ולא 'לעשות סיבוב' על הציבור הדתי או לנסות לכופף אותו.
בדיוק כמו ששבת וכשרות הן מבחינתנו קווים אדומים (ברמת 'יהרג ובל יעבור' כשאין פיקוח נפש), כך גם נושא הצניעות ואיסור גילוי עריות הוא קו אדום מוחלט. אנחנו מעריכים ומכבדים מאוד את שירות הנשים בצה״ל בתפקידים רבים ומגוונים, אבל יצירת עירוב מגדרי ביחידות לוחמות הקורא תיגר על ערכי הצניעות – היא דבר שלא נוכל להשלים איתו בשום אופן.
בצה״ל צריכים להבין זאת בשכל ישר: אם לא יתכננו את השירות המשולב ברגישות ובכבוד הדדי, ייווצר מצב שבחורים דתיים לא יוכלו לשרת בחטיבות כמו שריון, גולני או גבעתי. אנחנו לא רוצים לריב עם הצבא – אנחנו אוהבים את הרמטכ״ל ואת המפקדים – אבל הצבא חייב להבין שצניעות עבורנו היא בדיוק כמו שבת וכשרות״.
בריאות הנפש והתמודדות עם טראומת הקרב
לוחמים רבים חוזרים מהקרבות בעזה ומלבנון עם חוויות קשות ופוסט-טראומה. איך הישיבה מתמודדת עם האתגר הנפשי הזה?
״בעבר נושא בריאות הנפש כמעט לא היה קיים בשיח הישיבתי, כיום יש רגישות גדולה מאוד. צריך להבחין בין שני מעגלים:
לגבי רוב הלוחמים שחוזרים מהקרב – החזרה למסגרת חיים בריאה, לסדר יום של תורה, חברות, שמחה ונורמליות, היא התרופה הטובה והבריאה ביותר שיש. הלימוד והחברותא מחזירים אותם לחיים בריאים.
לגבי המיעוט שנושא כאב עמוק יותר, פוסט-טראומה או מצבים נפשיים מורכבים – שם נדרש ליווי פרטני ואישי. לעיתים הישיבה בונה תוכנית מיוחדת המשלבת טיפול נפשי מקצועי לצד הלימוד, ולעיתים, אם המסגרת הישיבתית אינה מתאימה כרגע, מלווים את הבחור למענים טיפוליים חיצוניים ברגישות מרבית״.
בית המדרש של ״אורות שאול״, פרידת הרב שרלו והנהגת הדור
לאור הדברים הללו, מהו החזון של ישיבת ״אורות שאול״ כיום, ואיך אתם מגדלים את מנהיגי המחר?
״מטרת העל שלנו היא להעמיד דור של מנהיגות תורנית פתוחה ומעמיקה – ברבנות, בחינוך ובחברה הישראלית הכללית. גם אותם תלמידים שפונים לאקדמיה, לרפואה, להנדסה או לפוליטיקה – אנו מחנכים אותם שיהיו 'נושאי תורה', כך ששפת התורה והערכים שלה יובילו אותם בכל מרחב מקצועי שבו יפעלו״.
לאחרונה נפרדה הישיבה מהרב יובל שרלו, שהיה מראשי הישיבה וממייסדיה ויצא לשליחות. מה משמעות פרידתו עבור הישיבה?
״זהו חיסרון אישי ותורני גדול מאוד. הרב שרלו הביא פסקול ייחודי לעולם התורה ולביתו של בית המדרש – היכולת לשלב חשיבה אתית וכללית עם עומק תורני, ולהתמודד עם אתגרי הרפואה, המדע והחברה ביושרה יוצאת דופן. הישיבה אומנם עומדת איתנה וממשיכה להצמיח תלמידים, אך הקול הערכי והאתי הייחודי שלו חסר לנו ביום-יום, ואנו מייחלים לשובו להרביץ תורה בישיבה לאחר משימתו בקנדה״.
חזון הישיבה והצוואה הלאומית: מברית גורל לברית ייעוד
לסיכום, אם היית צריך לנסח במשפט אחד את הצוואה של אמתי הי״ד ושל חבריו מתוך הספר – מהי?
״מסירות הנפש שלהם נצרכה מפני שנכשלנו לבנות ברית חזקה. במלחמה גילינו את 'ברית הגורל', אך הבנים מצווים אותנו לבנות 'ברית ייעוד' – ברית המבוססת על שורשים תרבותיים ורוחניים משותפים, על התנ״ך, המסורת וההיסטוריה הציונית.
כפי שהרחבתי בספרי 'על שפת הברית', השבר הפוליטי והחברתי שחווינו ערב המלחמה נבע מאובדן התודעה של הברית ומהסתגרות בסיפורים נפרדים. הבנים שנפלו מוסרים לנו משימה חד משמעית: להפסיק להתפרק, להחזיר את הברית, ולבנות חברה הראויה לאור הגדול שהם הותירו בתוכנו״.
לספר "פרקי בנים" מתלווה אתר מיוחד ובו ניתן לקרוא חלק מהתכנים ואף לשתף מידע ומסרים מנופלים נוספים: https://pirkeibanim.com/
דתות/כתות=שטיפות מוח רווחיות.כולן. ראינו כמה הגנו על המאמינים בהן מאסונות ואין הוכחה שיעזרו אחרי המוות. לעומת זאת-לאבולוציה יש הרבה הוכחות. הגיע הזמן להפריד דת ממדינה ולגיוס שיוויוני!!