בפוליטיקה, לעיתים המהלכים הטקטיים הקטנים ביותר הם אלה שמחלקים את הקלפים האסטרטגיים מחדש. חתימת הסכם העודפים בין גדי איזנקוט ומפלגתו 'ישר!' לבין יאיר גולן ו'הדמוקרטים' נועדה למנוע אובדן קולות באופוזיציה, אך בפועל היא העניקה לבנימין נתניהו ולמטה הליכוד מתנה פוליטית שאי אפשר היה לייחל לה יותר ממנה.
במשך חודשים ארוכים עומלים במטה איזנקוט על בניית תדמית ממלכתית, ביטחונית ומרכזית. המטרה הייתה ברורה: לקרוץ לציבור הימני-רך, למילואימניקים ולציבור הדתי-לאומי הליברלי שנרעש מהאירועים הפוליטיים בשנים האחרונות. איזנקוט ניסה למצב את עצמו כחלופה שאינה משויכת לשמאל הישראלי, כזו שמשדרת אחריות לאומית וריסון.
אך ברגע אחד של חתימה טכנית על הסכם עודפים, המבנה האסטרטגי הזה חטף מכה אנושה. מהיום, מטה הסברה של הליכוד אינו צריך להתאמץ כדי לשכנע את מצביעי הימין המתנדנדים. הקמפיין כבר נכתב מעצמו: "הצבעת איזנקוט, הצבעת יאיר גולן".
החיבור בין איזנקוט לגולן, מי שמייצג כיום את הקצה השמאלי והאגרסיבי של המפה הפוליטית, הופך את כל טענות הניטרליות של 'ישר!' לעפר ואפר. במערכת בחירות שבה כל מנדט יכריע, נתניהו קיבל לידיו אזהרה מוחשית ויעילה: כל קול שהולך לאיזנקוט עשוי, בחישוב המתמטי הקר של עודפי הקולות, להעביר את המנדט המכריע הישר לידיו של יאיר גולן.
במקום לדבר על ביטחון, משחקי עודפים וממלכתיות, איזנקוט ייאלץ מהבוקר להתגונן ולהסביר מדוע הוא משתף פעולה עם הגורמים הנתפסים בימין כקיצוניים ביותר. הסכם העודפים הזה אמנם ימנע איבוד קולות טכני באופוזיציה, אך עלול להעלות לה במחיר יקר הרבה יותר – הברחת הקולות הקריטיים של המרכז-ימין בחזרה לזרועות הליכוד.
"המתנה הענקית" עזבו אתכם מחמאס שחוזר לחפור מנהרות בעזה, העיקר שיש לנתניהו עוד ספין קואליציוני לעבוד עליו