מי שלא אוהב כמוני את תחושת הבהילות והדחיפות לפני כל שבת וחג, כדאי שיעבוד קשה רוב החיים כדי שיוכל בשלב כלשהו לאפשר לעצמו חגים וזמנים לששון במלון, במקום להפוך את הבית לטירה רדופת רוחות האוצרת בתוכה הרבה רגשות שליליים שנדמה שרק הולכים ומתעצמים ככל שהשעון מתקרב במהירות מרגיזה ולא הגיונית בעליל עד לזמן הדלקת נרות.
אין לנו זמן
זה מדהים, שכשתלמידים יושבים בשיעור או מבוגרים עסוקים בעבודה הזמן זוחל כמו צב שלא באמת מסוגל לנצח את ארנב למרות האגדה המחכימה שסיפרו לילדים כל השנים, ולעומת זאת בערבי חגים ושבתות הזמן עושה דווקא ועובר לנוהל "שעון שבת וחג מוקדם מהצפוי והשפוי“.
כאילו שהשעון שבת מרגיש ויודע, שזה הרגע שלו להתכונן לפעולה אחרי שבוע של סחיטת אנרגיה מוגזמת בלוח החשמל הביתי, והוא רוצה לעבור מהר ככל שניתן למצב חגיגי או שבתי באוטומטי וזה לא משנה בכלל אם בעלי הבתים מוכנים לחג או לא.
זאת הסיבה שבערב ראש השנה אין לאף אחד זמן ולרבים גם אין כוח לפתוח את הברכות הווירטואליות מאנשים שהם לא מכירים אישית אך מטרילים אותם טיפשית.
במקום להכין דבר תורה לשולחן החג או להתכונן על הניגון המוכר והטוב של תפילת ערבית של ערב ראש השנה בנוסח עדות אשכנז, כולם עסוקים בסיקור עין של הנייד המנדנד עד הרגע האחרון לפני שהנר דולק ואפשר להתחיל לתקן את השנה הנכנסת.
קבלות טובות במחשבה
בין מענה כללי לברכות בקבוצות המשפחתיות לסיוע במציאת או הכנת החלה המושלמת לחג, ועד מענה אוטומטי פרטי "סלחתי" לכל הזריזים המקדימים ששוגים בניסוח ומבקשים "סליחה אם פגעתי" בחוסר ביטחון מופגן, במקום להתייצב בוודאות מאחורי הקלקול ולומר בלב כבד: “סליחה שפגעתי" ולאחל באותה נשימה שנה טובה יותר מקודמתה, כדאי ורצוי לכל יהודי החושש מיום הדין לקבל על עצמו החלטות לשנה הבאה עלינו לטובה.
אבל הבעיה היא שבדרך כלל לא מממשים אף החלטה.
לפיכך החלטתי בטוב לב ובהשפעת פרץ מעשים טובים שסוחף את הארץ לפני החגים, לזכות את הרבים ברשימת מעשים טובים שבהחלט אפשר לקיים בשנת תשפ"ז.
הרשימה כוללת 7 החלטות, כסימנא טבא לערך המספרי של האות שהתחלפה בשנה הנכנסת.
החלטות פשוטות לשנה הבאה
- לסיים ספר פעם בחודשיים: אין מצב שאדם ממוצע שעובד לומד תורה וישן מדי פעם יצליח לסיים ספר שהושאל מהספרייה תוך חודש. אבל בפרק זמן ידוע מראש של חודשיים עם הרבה שבתות וחגים בלוח השנה היהודי זה ייתכן ואפשרי. ולמה זה טוב? כי ספרים מעשירים את השפה והדמיון ומזכירים לנו שיש חיים עם ערכים מחוץ למסכים.
- להתפלל עוד יותר בכוונה: התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים מרימים את הנשמה היהודית לשיאים רוחניים חדשים אך ממש כמו טיפוס האוורסט בפעם הראשונה מפסגה כזו אפשר רק לרדת. לכן חשוב להחליט מתחילת השנה להתפלל קצת יותר בכוונה שכל תפילה חייבת כדי להיות משמעותית ולא רק בימים שכולם שרים יחד "ה’ מלך, ה’ מלך, ה’ ימלוך "אלא לעולם ועד.
- לחזק קשר עם ההורים: מקובל בכל המשפחות היהודיות הטובות ובפולניות זה חובה לא כתובה שאסור להפר ומי שעושה זאת שיזהר, לאחל להורים שבת שלום בכל ערב שבת קודש וחג שמח בכל ערב חג מלחיץ. אבל לא רק בימים מיוחדים אלה כדאי לשמור על קשר טוב עם ההורים, כי הם אלה שתמיד אפשר לסמוך עליהם שלא ינתקו לנו בפנים גם אם יש להם משהו הרבה יותר חשוב לעשות מאשר לשמוע כמה אנחנו אוהבים אותם ומודים להם שסיבכו לנו את החיים כמו שצריך! ועכשיו ברצינות: נצלו כל יום לשמור על קשר מכבד עם אבא ואמא והמשפחה הקרובה ותבינו שזה אחד הדברים החשובים בחיים אם לא החשוב שבהם.
- ללמוד לבשל בלי לפשל: אף פעם לא תדעו מה אתם יכולים לבשל אם לא תנסו פעם אחת. וגם אם נכשלתם וטעיתם בכל מתכון עד שיצאה קטסטרופה ששוגרה ישירות לפח, אל תתייאשו ונסו שוב. אף אחד לא נולד אהרוני ובכל פשלן יש פוטנציאל לכוכב מישלן.
- לנהוג בסבלנות ורוגע (גם בלי רכב): כי אין דבר יותר גדול מלמשול ברוח ומי שלא מאמין שיעיין שוב בפרקי אבות שמעשיהם סימן טוב לבנים.
- לתת מכל הלב כמה שאפשר: צדקה וחסד הם דברים שאין להם שיעור ויש בהם צורך. ותחשבו על זה..
- להיות שליח ציבור: גם אם לא מדובר בחזנות לפני התיבה כל אחד יכול לעשות משהו לרבים וזו הרגשה מדהימה בכל פעם מחדש. וזכרו: כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם.
בהזדמנות חגיגית זו אבקש סליחה מכל הקוראים שפגעתי בהם במשהו שכתבתי והוצא מהקשרו לחלוטין כשקראו את זה, ואברך את גולשי אתר סרוגים ואת כל עם ישראל בשנה ובכתיבה וחתימה הכי טובה.
