ימים אחדים לפני ראש השנה, בעוד המדינה כולה נערכת לחגי תשרי, ירדתי לעומק רצועת עזה כדי לפגוש מקרוב את מפקדי ולוחמי גדוד המילואים 8104 מאוגדה 99.
השטח כאן, בלב הרצועה, דרוך ודומם, אך הרוח של הלוחמים – גם אחרי למעלה מ-500 ימי לחימה מצטברים – נותרה איתנה, נחושה ומלאת מוטיבציה.
"הפעילות שיטתית ומלאה – אין שום כבילת ידיים"
אחת הטענות הנשמעות תדיר בשיח הציבורי היא כי "ידיהם של הלוחמים כבולות" בשטח. מפקד הגדוד, סגן-אלוף א', מבקש להזים את האמירות הללו כליל. בשיחה מיוחדת ל'סרוגים' הוא מבהיר כי הפעילות המבצעית נעשית בצורה שיטתית, עניינית ומלאה, ללא שום מגבלות מיותרות.
"אנחנו פועלים פה בחדות ובחופש פעולה מלא," מסביר מפקד הגדוד. מרחק של כמאתיים וחצי קילומטרים מפריד בין המוצב שבו אנו עומדים לבין "הקו הצהוב", שיושב למעשה על ציר טנצ'ר (ציר צלאח א-דין). השטח הזה כולו טוהר ונקי לחלוטין ממחבלים, מבתים חשודים ומאמצעי לחימה. "כאשר אנו מזהים אפילו ניסיון קל של האויב להתבסס מחדש," מדגיש סא"ל א', "אנחנו מחסלים אותו באיבו, בנחישות ובלא שום הפרעה."
500 ימים של מילואים – ללא חוסרים
לצידו של המג"ד עומד מפקד אחת הפלוגות בגדוד, רב-סרן א'. קשה שלא להתרשם מההתגייסות הטוטאלית של הלוחמים שלו, המגיעים לשירות מילואים ממושך, סבב אחר סבב.
"גם אחרי 500 ימי לחימה, הלוחמים ממשיכים לבוא ולא נחים לרגע," מספר רס"ן א' בגאווה. "לא לאורך כל התקופה ולא כעת היה לנו שום חוסר בתקנים – הלוחמים פשוט מתייצבים. התפקיד שלנו כמפקדים הוא לנווט ברגישות ובקפדנות בין הצורכים האישיים והמשפחתיים של הלוחמים לבין צורכי הלחימה התובעניים בשטח."
מביטים מזרחה – ומבינים את המשימה
כשעומדים על רכס הגבעות בתוככי הרצועה ומביטים מזרחה, המציאות נפרסת מול העיניים בצורה הברורה ביותר. מעבר לגדר, במרחק נגיעה, נראים בבירור בתיה של העיר נתיבות ויישובי עוטף עזה.
"כשאתה עומד כאן ומביט מזרחה לבית, אתה מבין הכל," מסכם מפקד הגדוד, סא"ל א'. "אנחנו מבינים היטב את החשיבות האסטרטגית והאדירה של הישיבה שלנו כאן, בעומק רצועת עזה. זו ההגנה האמיתית על התושבים ועל הבית של כולנו."
אתם באמת מאמינים שהשטח נקי כשהקואליציה משאירה בוואקום המדיני פתח לחזרת חמאס למחרת?