העיתונאי עקיבא נוביק, התייחס היום (חמישי) לדיווח ב'הארץ' נגד ראש הממשלה, בו נטען כי נתניהו קיבל אזהרה מאיחוד האמירויות טרם טבח ה-7 באוקטובר.
"דעתי על סיפור ההתרעה האמירתית. יש בסיפור הזה כמה חורים", פתח נוביק. "לא ברור מה בדיוק היתה ההתרעה, מה נאמר לנתניהו ואיזה מודיעין עבר לשב"כ. אין לנו מושג כמה אזהרות כאלה מגיעות לראש ממשלה, כמה כללית היא היתה ומה ידעו במערכת הבטחון ערב הטבח (ממליץ מאד על הספר של עמוס הראל בנושא).
דעתי האישית היא שנתניהו, וכל ראש ממשלה וחבר ממשלה, נושאים באחריות מוחלטת למדיניות הבטחון של ישראל, בהצלחות ובכשלונות, ולמצב מוכנות הצבא. את המדיניות מול כל האויבים מכתיבים רוה"מ וקבינט, או לפחות נושאים באחריות לה גם אם הובלו לאנשהו. והנסיונות לרסק את האחריות הזאת הם נזק עצום למדינה".
עוד הוא כתב: "ועדיין, חשוב לשאול את עצמנו בכנות: נניח שנתניהו היה מעביר את כל השיחה מילה במילה לכל ראשי המערכת. האם דברים היו נראים אחרת בעזה? שמעתי את עפר שלח מטיל בכך ספק אתמול ב103.
"העיוורון שבו הגענו ל־7 באוקטובר הוא הרבה יותר סיסטמי. אנחנו תמיד מחפשים את הרגע האחד, ההתראה האחת או הסיפור האחד שהיה יכול לשנות את זה, בזמן שמדובר בעיוורון מערכתי שלם, חלקו מרצון". גם אבישי גרינצייג כתב היטב בבשבע היום, על ההתמקדות בבוקר הטבח ולא באסטרטגיה רבת שנים".
לסיום כתב נוביק: "לא קשה לזהות התלהבות מופרזת מהסיפור הזה בחוגים שמתנגדים לנתניהו. תגובות שנשמעות אוטומטיות, תאוריות זדון מופרכות, והגדלת הסיפור לממדים שלא בטוח שהוא מגיע אליהם.
לדעתי זה נובע מכך שהתרעה ישירה, ככל שהיתה, מפנצ'רת את קו ההגנה האווילי של הליכוד ש"לא העירו את נתניהו". המחשבה שאם רק נוכיח שכן העירו, אשמתו תוכח ותבהק. ואז, בלהט הרצון לפנצ'ר טיעונים גרועים, מגדילים את הפרשה ללא גבול ומכניסים אותה לשבלונות קמפייניות עד כדי סכנה של אבדן אמינות לסיפור.
אינני יודע מה גודל הפרשה, אבל יש לי תחושה שגם המגדילים לא באמת יודעים".
נתניהו, עד מתי תנסה להלבין את הסתרת האזהרות שהמדינה ספגה? הכאב והשכול של כולנו הם תוצאה ישירה של מנהיגות שלא סופרת את אזרחיה.