רגע לפני יום הכיפורים, תארח הספרייה הלאומית בירושלים זו השנה השנייה את פסטיבל "שערֵי לִיבֵּךְ" ב-16.9 – ערב ייחודי המוקדש כולו לעולמה ולעושרה של תפילת הנשים. את הפסטיבל יחתום מפגש מסקרן וגלוי בין צופית גרנט רנד לרות בנאי (רעייתו של המוזיקאי אביתר בנאי), לצד שירה של המוזיקאית מעין ליניק.
בשבילה של גרנט, הציפייה למפגש הזה נמשכת כבר שנים, כך היא מספרת בראיון ל"סרוגים": "הסיפור של רות בנאי הוא סופר מעניין", היא משתפת. "כל השנים חיכיתי לאיזה מפגש איתה. היו פעמים שראיתי אותה מהצד והיא מאוד סקרנה אותי. בחורה מדהימה. יש לנו קשר מיוחד למשפחת בנאי, לאביתר ואורנה. גם משולי שמעתי על רות שהיא מאוד מיוחדת ויש לה משהו מאוד גבוה ברוח, בנשמה שלה. הסיפור שלה מורכב מהרבה מאוד סימנים שהביאו אותה למקום שבו היא נמצאת".
החיבור בין השתיים מציף גם נקודות דמיון ושוני במסען האישי. "ככל שאני שומעת עליה יותר, אני מרגישה יותר חיבור", אומרת גרנט. "רות הייתה צריכה לקבל סימנים ולעשות דרך כדי להגיע למקום שאני נולדתי אליו. נולדתי יהודייה עם שורש עמוק, וכל עניין החיפוש תמיד היה אצלי במקומות אחרים. אני לא חוזרת בתשובה – זה משהו שאפילו חסר לי. אני במקום עמוק".
הנישואים ליוצר והזמר שולי רנד החזירו לפתחה של גרנט את השאלות על זהותה האמונית, אך התשובה שלה נותרה יציבה וצלולה. "כן היה לי מקום כזה שבו שאלתי את עצמי: 'אני חוזרת בתשובה? אני אחזור בתשובה?', במיוחד אחרי החתונה עם שולי. כיום אני חיה עם שולי, הבית קדוש והבית שומר תורה ומצוות – הבית הכי כשר, הכי מוכשר והכי קדוש בשישי, שבת, חגים וערבי חג – אבל אני לא דתייה. אם בא לי לנסוע בשבת, אני אסע".
לדבריה, ההרמוניה ביניהם נובעת מקבלה הדדית מלאה: "מצד שני, אני מדליקה נרות המון שנים, לומדת תורה באופן קבוע ויש לי קשר רוחני מאוד עמוק. אני מסתדרת עם שולי כי יש בינינו המון כבוד הדדי. לא הייתי רוצה שהוא יהיה חילוני, והוא לא רוצה שאעשה שום דבר שלא בא ממני. הלוואי ואהיה דתייה, זה אחלה תיוג שבעולם – אני פשוט לא".
עבור גרנט, התפילה אינה רק טקסט דתי אלא כלי תודעתי יומיומי: "כל יום אני מתפללת. תפילה בעיניי היא סוג של קידוד המחשבה וקידוד הכרת הטוב. בתפילות שלי, הרבה לפני שאני מבקשת משהו, אני קודם כול מברכת ומודה לאלוהים על כל מה שנקרע בדרכי. זה קידוד שמביא בפנימיות שלו לרכות".
הרכות הזו, לטענת גרנט, היא הדבר שהעולם זקוק לו יותר מכל בעת הזו, בפרט על רקע מלחמת חרבות ברזל והאירועים הקשים מאז 7 באוקטובר.
"אני מאוד אוהבת את הרעיון של הפסטיבל, כי בימים המורכבים שאנחנו נמצאים בהם, הכוח של הרחם שלנו, של הרכות של נשים, הוא מאסט בעולם הזה. הלוואי והייתה מתארגנת תפילה של מיליוני נשים לשלום, אחווה וחיבור. העולם כל כך כהה לרכות הרחמית הזאת".
לצד הקריאה לחמלה, גרנט מביעה כאב וזעם מוצדק על שתיקת הארגונים הבינלאומיים והקהילה הנשית העולמית למול האלימות והפשעים הקשים שהופנו כלפי נשים ישראליות.
"היום אני מרגישה קושי מאוד גדול – גם במלחמה, גם בהישרדות וגם במאבק שלנו כנשים", היא מסכמת. "מה שקורה בעולם מאז ה-7 באוקטובר זו שערורייה שאין כדוגמתה. יש חוסר הכרה בחוסר האונים שלנו. אני חושבת שנשים בעולם מתנהגות בצביעות מחפירה כלפינו. הכוח הנשי צריך לקבל נוכחות מאסיבית בעולם, אבל הוא חייב להיות מחובר להרבה מאוד רכות וחמלה".
צופית כל כך תומכת בנשים אז למה התחתנת עם גבר נשוי? למה לא חיכית שהוא יתגרש רשמית? למה לא הבעת מחאה שגבר נשוי יכול להינשא לעוד אישה, בידיעה שיש נשים עגונות שנשארות כלואות בחיי נישואין ואין להן את הפריווילגיה לשבור את כלאי הנישואין כמו הגבר שלך