הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, מפרסם קובץ הלכות לראש השנה, שבשנה זו ובשנה הבאה (תשפ"ז ותשפ"ח) יחול בשבת.
"ימי ראש השנה הם ימי הדין, שבהם נקבע גורלו של האדם והעולם לשנה הבאה. מעבודות היום המרכזיות היא תקיעת השופר, המעוררת לתשובה ומעלה את זכותם של ישראל לפני אביהם שבשמים. אולם בשנה זו, ביום הראשון, לא יישמע קול השופר מפני קדושת השבת."
הרב מתייחס לאזהרת התלמוד על כך ששנה זו יכולה להיות רעה: "חכמינו ז"ל אומרים: "כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה - מריעין לה בסופה". (ראש השנה דף ט"ז ע"ב). דברים אלו מעוררים חרדה: כיצד נזכה לשנה טובה כאשר לא תקענו בשופר בתחילתה? אולם כבר כתב בעל הלכות גדולות (הובא בתוספות שם ד"ה שאין), שאין הדברים אמורים בשנה שבה אין תוקעים מחמת קדושת השבת.
נזכיר כי בפעם הקודמת - שנת תשפ"ד חל ראש השנה בשבת, ושלושה שבועות לאחר מכן, עם ישראל ספג את טבח ה-7.10.
היו גם שנים טובות
בספרו מנחת עני (פרשת האזינו) עומד בעל ה"ערוך לנר" זצ"ל על תופעה מופלאה: לצד שנים קשות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת, ובכללן שנות חורבן בתי המקדש, מצינו גם שנים מן הטובות והנעלות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת - השנה שבה נתכפר חטא העגל, השנה שבה הוקם המשכן והשנה שבה נכנסו ישראל לארץ.
ומבאר כי כאשר השופר אינו משמש כסניגורם של ישראל, השבת עצמה נעשית סניגורית עליהם. אך זכות זו עומדת לנו רק כאשר אנו שומרים את קדושתה כראוי, שאם חלילה לא - עלולה היא להפוך מסניגור לקטגור.
דברים אלו הם קריאה גדולה עבורנו: בשנה שבה אין אנו יכולים להביא לפני הקב"ה את קול השופר, עלינו להביא לפניו את זכות השבת - להרבות בכבודה ובקדושתה ולשמור עליה מכל משמר, הן בחיינו הפרטיים והן במרחב הציבורי. ונזכה בעזרת ה' כי זכות השבת תעמוד לימיננו ביום הדין ותהא לנו למליצת יושר, ונכתב ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה, לשנת חיים, ברכה, שלום וישועה, אמן ואמן.