"המחשבה שאנחנו משנים את העולם - שיגעון גדלות"

הוא נחשב לאחד הסופרים המצליחים והמתורגמים בישראל, אך ברומן החדש שלו, ״הסופר״, יואב בלום זונח את הפנטזיה המשחקית לטובת הרהור קיומי נוקב. בראיון מקיף וחשוף ל״סרוגים״ הוא מדבר על הגיבור שנולד מתוך טראומת המלחמה, על המאבק בטווח הקשב שהצטמצם, על הסירוב להיכנע להגדרות מגזריות ועל התובנה שהספרות היא לפעמים רק דרך לברוח מעצמנו.

שוק הספרים, טווח הקשב ומסך הבינה המלאכותית

איך אתה רואה את מצבו של שוק הספרים הישראלי כיום? האם השיווק ניצח את התוכן?

״אני באופן אישי פחות מעורב במה שקורה בשוק הספרים, ומבין בו כמו כל קורא וצרכן ספרים רגיל. ספרים תמיד היו זקוקים לשיווק ולעוד לא מעט כלים בשביל להיקרא, ושגם אם נרצה להסתכל עליהם אחרת – ספרים הם מוצר צריכה. אני מסכים שהיחס בין כמות הכותבים לגודל הקהל יוצר לא מעט בעיות, אבל אני נזהר מלשפוט את כתיבתם של אחרים או לומר מי ראוי או לא ראוי לצאת לאור.״

איך לדעתך הרשתות החברתיות משנות את הדרך שבה אנשים צורכים ספרות, והאם הן מאיימות על ה״עומק״ הסיפורי?

״אני יכול להעיד על עצמי שטווח הקשב (attention span) שלי קטן משמעותית בשנים האחרונות, ואני נמצא בשלב של מלחמה כדי להחזיר לעצמי את היכולת להתרכז במשהו לאורך זמן. זה משפיע על הרצון והיכולת לקרוא ספרים וייתכן שגם על האופן שבו הם נכתבים. אנחנו כבר יודעים היום שסדרות וסרטים נכתבים מתוך מחשבה על כך שהקהל נמצא במקביל גם במסך נוסף. אבל אני חושב שספרים ודומיהם צריכים עדיין לשאוף להיות מדיום שהערך שבו מגיע מצלילה עמוקה ולאורך זמן.״

האם אתה חושש מהיום שבו אלגוריתם יכתוב ספרים טובים יותר מאשר בני אדם? האם השתמשת בבינה מלאכותית בכתיבה?

״אנחנו כבר שם. אולי אי אפשר עוד לכתוב ספרות יפה באמת, אבל מי שנחוש ומבין יכול ליצור טקסטים שהקהל הרחב לא יוכל להבדיל בינם לבין ספרות שיצר כותב אנושי. אפשר בקלות לכתוב טיוטות ראשונות שעריכה קלה תהפוך אותן לכאלו שהקהל לא יבחין בהבדל. אני נהנה מאוד לעבוד עם בינה מלאכותית, אבל בפרויקטים אחרים – לקודד ולחקור בעזרתה, למשל. כשזה מגיע לכתיבה עצמה, אני חושב שמגיע לי להמשיך לשמור את החוויה הזו לעצמי. כמובן שאת 'הסופר' אני כתבתי, לא הבינה המלאכותית. יש רמת אינטימיות מסוימת עם הטקסט שהבינה המלאכותית פשוט לא מעניקה.״

מקומו של היוצר הדתי והסירוב להצטמצם ל״מגזר״

בספר מופיעה דמותו של עזרא וייסמן, שמשלב לימוד גמרא עם חקר סימולציות. איך עולם האמונה פוגש את היצירה שלך?

״העולם הפנימי ומילון המושגים הפנימי שלי כוללים כמובן מושגים דתיים, אבל אני לא כותב מתוך רצון להעביר דווקא מסרים או רעיונות דתיים או אמוניים. עולמו של כל סופר נמצא ביצירה שלו ברמה כזו או אחרת.״

מראשית דרכך לא הגדרת את עצמך כסופר מגזרי, ורבים לא ידעו שעומד מאחורי ״מצרפי המקרים״ סופר דתי. למה נמנעת משיוך מגזרי, ומה גרם לך להכניס ברומן הזה דמויות וביטויים דתיים מובהקים?

״אני לא מתחבר למילה 'מגזר' וההגדרה העצמית הדתית שלי הרבה יותר מורכבת ומרובדת מכדי לצמצם אותה לשייכות לקבוצה מסוימת. אנשים הם יותר מדבר אחד ויותר מהשתייכות מסוימת, ובוודאי שבתחום כמו יצירה צריך לתת למורכבות הזו מקום. העובדה שבספר הנוכחי יש קשר ברור לישראל ויש בו דמות דתית כזו או אחרת לא משנה את זה, ואני מאוד ממליץ למי שקורא אותי לא להסתכל עליי ועל הספרים שלי רק דרך העדשה הזו.״

האם אתה מרגיש שיוצר דתי עדיין נחשב ל״אורח״ בעולם הספרות הישראלי, או שחומות הניכור נפלו?

״אין לי מושג. מעולם לא מיצבתי את עצמי כיוצר 'דתי' ואני לא יודע מתי היחס אליי היה קשור או לא קשור לכיפה שעל ראשי. אני משתדל לא לעסוק בזה ומקווה שמי שמסביבי גם לא עוסק בזה. מעולם לא חוויתי ניכור על בסיס זה, ואולי בגלל אופי הספרים שלי גם מעולם לא הייתי צריך להתעסק בזה.״

הספרות ככלי לתיקון הנפש פנימה

האם תפקידה של התרבות והספרות הוא לחבר בין קבוצות ומגזרים שונים בחברה?

״בהקשרים האלה אני נזהר מלקרוא למשהו 'תרבות נכונה'. ברגע שאמרנו את זה, הכנסנו שיפוט שהוא בדיוק ההיפך מחיבור בין אנשים. מה שכן, חיבור אמיתי מגיע מהיכולת להיות פתוח, פגיע ומקשיב, ומלקבל את מה שנובע מהאחר בזכות הכנות שלו. אני מאמין שיצירה שמגיעה ממקום אמיתי וכן, יש לה את היכולת ליצור שיתופים וחיבורים, בין השאר בגלל שהיא עיוורת לשיוך החברתי ולתוויות, אלא רואה אך ורק את האדם.״

מה העצה הכי חשובה שלך לסופר צעיר שחולם להוציא ספר לאור?

״קודם כל לכתוב את עצמם, את מה שמבעבע בתוכם, בלי קשר לשאלה אם זה יפורסם או לא. ערכה הראשון של הכתיבה מגיע מהחוויה שהיא נותנת לכותבים, כך שהייתי נזהר מלתלות את יהבי בהוצאה לאור כדרך יחידה שתיתן ערך או משמעות.״

כפי שמסוכם באחד הרגעים הנוקבים ב״הסופר״:

״יש צורך לכתוב, אין צורך לפרסם. כתיבה מתקנת את הנפש, אבל כמעט תמיד רק את נפשו של הכותב. המחשבה שבכתיבת ספרים אנחנו משנים את העולם היא שיגעון גדלות, במקרה הטוב״.

ולסיום – לאן אתה ממשיך מכאן אחרי ״הסופר״?

״נחכה ונגלה. עדיין אינני בטוח.״