נתניהו עדיין לא חשף את רשימת השריונים הסופית שלו בליכוד, והשאלה הגדולה היא מי יהיו השמות שהוא יבחר להכניס פנימה. ואחרי הפרישה של גלעד ארדן, עולה גם השאלה האם הדלת לליכוד תיפתח מחדש עבורו – והאם נתניהו יבחר לשריין דווקא את מי שהיה בעבר מהכוחות הבולטים במפלגה.
אצל מנסור עבאס, החיבור עם יואב סגלוביץ' מנסה להביא משהו אחר: את הקול היהודי לתוך מפלגה ערבית. סגלוביץ' מגיע עם רקע ביטחוני ומשטרתי, וזה מאפשר לעבאס לדבר לא רק על ייצוג של החברה הערבית, אלא גם על סוגיות שמעסיקות את כלל הציבור הישראלי – ובראשן האלימות והפשיעה בחברה הערבית. השאלה היא האם החיבור הזה באמת יצליח להביא קולות חדשים, או שהוא ייתקל דווקא בהתנגדות בתוך הציבור הערבי.
שרן השכל עושה מהלך אמיץ לא פחות: היא האישה היחידה שמובילה מפלגה בבחירות האלה. אבל דווקא כאן עולה שאלה מתבקשת – אם היא רוצה להוכיח שנשים יכולות להוביל את הפוליטיקה הישראלית, למה היא לא לקחה איתה נשים נוספות לצמרת הרשימה? מנהיגה אחת זה הישג, אבל ייצוג נשי רחב הוא כבר אמירה פוליטית.
והבוקר קיבלנו את אחת ההפתעות הגדולות של המירוץ: חילי טרופר ויועז הנדל נפרדים. טרופר עובר ל"ישר" של גדי איזנקוט, והנדל חבר לירון זליכה. זו תזכורת לכך שבפוליטיקה, במיוחד בשבוע האחרון לפני סגירת הרשימות, נאמנויות וחיבורים יכולים להשתנות בן לילה.
ובסוף, זה אולי הסיפור של הבחירות האלה: כולם מחפשים בית, אבל לא כולם בטוחים שהבית שבנו לעצמם יספיק כדי להכניס אותם לכנסת. השבוע הקרוב יכריע מי עשה את החיבור הנכון, מי קיבל את השריון הנכון – ומי גילה מאוחר מדי שהרכבת כבר יצאה מהתחנה.
"זירת עסקאות" – שוב דואגים רק לכיסאות ולא לחיים של כולנו. כבר אכלנו אותה בעבר כשהמנהיגים חשבו רק על עצמם