הכל מתחיל כאשר אביה מחליטה להפתיע את הוריה ולקשט את שולחן החג בחומרים טבעיים שהיא אוספת בעצמה ביער – עלים, אצטרובלים וענפים. אלא שהחיפוש בטבע מוביל אותה לגילוי מפתיע במיוחד: תיבת עץ יפה ונעולה המיועדת במיוחד עבורה.
בתוך התיבה מחכה לה מכתב המאתגר אותה לקראת השנה החדשה: כדי לגלות מהו הסוד לשנה טובה ומתוקה, עליה לפתוח את התיבה, לפתור סדרה של חידות ולמצוא את סימני החג השונים המסתתרים ברחבי היער.
החידות והסימנים: המשמעות הפנימית העמוקה של המאכלים
במהלך הטיול ביער, פותרת אביה את החידות ומגלה את סימני החג, תוך שהיא מעניקה לכל אחד מהם פרשנות ערכית וחינוכית המדברת ישירות אל עולמם של הילדים:
- תפוח בדבש (העגול והמתוק, הדביק והמתוק): מייצג את האיחול הבסיסי ביותר של החג. אביה מסבירה כי אנו טובלים את התפוח בדבש ומאחלים שנה מלאה בבריאות, שמחה, אהבה, הצלחה ושנעשה תמיד רק טוב זה לזה.
- הרימון (הפרי שלובש כתר): הכתר המפואר שעל ראש הרימון מזכיר לנו את ריבוי המעשים הטובים. אביה מציינת כי גרגירי הרימון הרבים מדגימים כיצד מעשה טוב אחד ועוד מעשה טוב מצטברים יחד לשפע עצום, ומזכירה את המנהג לאכול רימון כדי ש"ירבו זכויותינו כרימון".
- ראש של דג ("שנהיה לראש ולא לזנב"): אביה מבהירה לילדים כי המשמעות של איחול זה אינה שכולנו חייבים להיות ראשי ממשלה. המשמעות האמיתית היא היכולת להנהיג, להוביל ולגלות אומץ לב במעשים טובים. לדוגמה, אם רואים שכל הילדים צוחקים על חבר בכיתה, "ראש" הוא מי שיש לו את האומץ לבוא ולומר: "לא, אנחנו מפסיקים".
- השופר (הדבר שעושה רעש גדול ומעיר אנשים): השופר משמש כ"שעון מעורר" של הנפש. הוא מזכיר לנו לעצור לרגע, לחשוב על המעשים שלנו בשנה החולפת (האם עזרנו? אמרנו תודה?), ולהתעורר כדי להחליט שמהיום נהיה טובים יותר.
- הגזר (כתום, ארוך, גדל באדמה וארנבים אוהבים): מקושר לבקשה "שיקרע רוע גזר דיננו", ומסמל את התקווה והתפילה שייגזרו עלינו רק דברים טובים בשנה הבאה.
- התמר (חום, קטן ומתוק, בעל גרעין פנימי): מזכיר בצלילו את המילה "יתמו". דרך התמר מייחלת אביה שייגמרו המלחמות, השנאה והמריבות בעולם, ומזכירה לילדים לעצור מריבות קטנות בבית או בכיתה לפני שהן הופכות לענקיות.
- הסלק (סגול-אדום, שצובע את הידיים והפה בוורוד): קשור לברכה "שיסתלקו אויבינו". אביה מסבירה שהשנה אנו בוחרים לסלק את הכעס, הקנאה, המילים הפוגעות וההרגלים הרעים, ולהכניס במקומם רק אהבה, שמחה ומילים טובות.
- הדלעת / קרא (עגולה, גדולה וכתומה, שמתאימה למרק): מזכירה את הבקשה "שיקרא רוע גזר דיננו ויקראו לפנינו זכויותינו". אביה פונה לילדים ומבקשת מהם להסתכל על המעשים הטובים של עצמם ולא לשכוח שהם "ילדים אלופים" – גם אם לפעמים טועים.
- הרוביה / לוביה (קטנה וירוקה, המגיעה בתוך תרמיל): מסמלת גם היא את הברכה שירבו זכויותינו, בדומה לשעועית המוכרת לילדים.
המשימה האחרונה: ברכה אישית מהלב
בסיום המסע, מוצאת אביה בתיבה כרטיסייה ריקה המזמינה אותה לכתוב ברכה משלה לשנה החדשה. היא בוחרת לאחל לעצמה להמשיך להיות שמחה, להאיר את העולם, לשמח אחרים ולעשות מעשים טובים, ומזמינה את כל הצופים הצעירים לעצור ולאחל לעצמם איחול אישי ומיוחד לשנה החדשה.
בסיכום המסע, מדגישה אביה כי סימני החג אינם סתם אוכל, אלא כלים נפלאים שעוזרים לנו לעצור ולחשוב. "ראש השנה הוא חג של התחדשות והתרגשות גדולה", היא מסכמת ומעבירה מסר חינוכי עמוק וחשוב לכל ילד וילדה: "זה בסדר לטעות, זה קורה לכולם. אבל החוכמה היא לעצור ולהגיד שהשנה אני ילד חדש, ילד גדול שמלא במעשים טובים"
