שיחה צפופה: איך מבררים מה באמת קורה לילדים בבית הספר? 

הכל "בסדר"

התשובה השכיחה ביותר שהורים שומעים מילדיהם כשהם שואלים "איך היה היום בבית הספר?” היא: "הכל בסדר". ברוב המקרים, התשובה הזו מספקת את ההורה הממוצע והוא לא חוקר או חופר מעבר לזה.

במקרה שהתשובה "בסדר", נאמרת בטון עצוב או לא נעים לאוזן נפתחת חקירה של הילד על ידי הורה אחד או במקרה יותר גרוע שניהם יחד (ולא תמיד במתואם), כדי לברר מה קרה והאם מישהו העז לפגוע באוצר היקר להם מכל.

בדרך כלל שיחה כזו מסתיימת בהבטחה של הילד שכלום לא קרה והכל באמת בסדר, ושלהורים רק נדמה שמשהו לא טוב עובר עליו בזמן האחרון בגלל "שכולם לא רוצים לחזור לבי"ס".

הדרך הטובה ביותר להקדים רפואה למכה, היא מציאת פתרונות יצירתיים לשיחה מהירה ואפקטיבית עם הדור הצעיר והמהיר, שתביא תוצאות טובות לטווח ארוך לכל החיים תחת אותה קורת גג אבל לא באמת מרגישים מחוברים אחד לשני.

שיטת "קסדת השריונר"

פתרון אפשרי אחד לחיזוק ההדברות בין הורים וילדים היא השיטה המבוססת על מערכת הקשר הפנימית בתוך טנק. לקסדה המונחת בקביעות על ראשו של לוחם השריון בפעילות מבצעית יש שלושה מצבי קשר:

1. אחורי קבוע: מצב בו הלוחם תמיד מחובר לקשר הפנימי וכל רעשי הרקע שסביבו נקלטים ומשודרים.

2. אמצעי אדיש: מצב בו הלוחם תמיד מושתק ואינו יכול לדבר עם חבריו אבל יכול להקשיב לרשת הקשר.

3. קדמי קפצי: מצב יציאה לשידור ודיבור עם המשתמשים בתדר הצבאי המוגדר (באישור מפקד בלבד).

בהשאלה לעולם האזרחי ולחיזוק התקשורת בין הורים לילדים, יש לדבר עם הילד בשלושה שלבים:

1. שיחה קבועה ומוגדרת מראש לפחות פעם ביום בהתכתבות או בדיבור על כל נושא שרוצים

2. הסכמה כללית קבועה שההורים לא "חוקרים" ושומרים על שקט רוב היום אבל מקשיבים כל הזמן.

3. “שיחות מתפרצות" של ההורים בהפתעה מתי שרוצים על נושא סתמי שממשיכות למה שחשוב באמת.

בשורה התחתונה: ככל שהדיבור ההורי עם הילדים ישתפר המצב באמת יהיה "בסדר" ולא מהשפה ולחוץ.