לפעמים הקרח שומר זיכרונות טוב יותר מבני אדם. תרמיל שנעלם בקרחון באוסטריה לפני 63 שנה, במהלך תאונת טיפוס שכמעט הסתיימה באסון, נמצא הקיץ כשהוא עדיין מכיל חלק מציודו של המטפס שהשליך אותו לתהום כדי להציל את חייו.
הסיפור החל ב-4 באוגוסט 1963. אלפרד רוטפישר, צעיר מבוואריה שהיה אז בן 23, יצא עם חבריו למסע הרים באזור קרחון סולצטאלפרנר (Sulztalferner) שבטירול, אוסטריה. במהלך חציית הקרחון הוא נפל לפתע לתוך בקע בקרח. חבריו, שהיו מחוברים אליו בחבל, הצליחו למנוע ממנו לצנוח עמוק יותר, אולם הוא נותר לכוד בתוך הבקע ונאלץ לנסות לחלץ את עצמו.
רוטפישר השתמש בלולאות פרוסיק, שיטת חילוץ המאפשרת למטפס להתקדם במעלה חבל באמצעות קשרים שננעלים תחת עומס. אלא שהתרמיל שעל גבו הכביד עליו והקשה על הטיפוס. בפניו עמדה ברירה פשוטה ואכזרית: לשמור על הציוד או להקל על עצמו ולהגדיל את סיכוייו לצאת משם בחיים.
הוא הסיר את התרמיל והשליך אותו לתוך הבקע.
המהלך הצליח. רוטפישר הצליח לצאת מהקרחון ולשרוד את התאונה. את התרמיל, לעומת זאת, הוא השאיר מאחור, קבור עמוק בקרח. במשך עשרות שנים היה ברור לו שלא יראה אותו שוב.
אלא שב-16 ביולי 2026 התרחש הבלתי צפוי. מטפס שעבר באזור בגובה של כ-2,955 מטרים הבחין בציוד ישן שנחשף מתוך קרחון סולצטאלפרנר. במקום נמצאו תרמיל ישן, גרזן קרח, מצלמה ומקטרת. מצבו וסגנונו של הציוד העידו כי הוא ככל הנראה משנות ה-50 או ה-60.
בשל האפשרות שהחפצים קשורים לתאונת הרים ישנה, פתחה משטרת ההרים של טירול בבדיקה. בתוך תיק מסמכים בלוי מאוד שנמצא בין החפצים הצליחו השוטרים לזהות שם שכמעט נמחק לחלוטין. החיפוש בעקבות אותו שם הוביל בסופו של דבר לבוואריה ולרוטפישר.
כאשר יצרו עמו קשר, התעלומה נפתרה מיד. רוטפישר, כיום בן 86, אישר כי התרמיל והציוד אכן היו שלו וסיפר לשוטרים את סיפור הנפילה שכמעט עלתה לו בחייו 63 שנה קודם לכן.
ב-25 באוגוסט הוחזרו החפצים לבנו של רוטפישר, שהגיע לקבל אותם ממשטרת ההרים. האב עצמו לא יכול היה להגיע לאוסטריה בשל מצבו הבריאותי. עבור בני המשפחה לא היה מדובר רק באוסף של חפצים ישנים. בנו הסביר לשוטרים כי לסיפור התאונה משמעות מיוחדת עבורם: אילו אביו לא היה מצליח לצאת מאותו בקע בקרחון ב-1963, המשפחה שקיבלה כעת את התרמיל כלל לא הייתה קיימת בצורתה הנוכחית.
הסיפור יוצא הדופן הוא גם ביטוי לתופעה רחבה הרבה יותר. נסיגת הקרחונים בהרי האלפים חושפת בשנים האחרונות חפצים, שרידים ואתרים שהיו קבורים בקרח במשך עשרות, מאות ולעיתים אלפי שנים. הקרח שנמס הופך למעשה לארכיון טבעי שנפתח מחדש ומחזיר אל פני השטח פיסות מן העבר.
