עם הגעתו של ערב ה-1 בספטמבר וסיומו של החופש הגדול, אשת התקשורת והסופרת הדסה בן ארי משתפת בפוסט נרגש על התחושות והתהליכים שעברו עליה ועל משפחתה במהלך הקיץ, לקראת החזרה לשגרת הלימודים.
"איך אני מרגישה עכשיו – זאת שאלה קטנה, מדויקת, הכי נכונה ויפה לשאול לקראת בואו של ערב ה-1 בספטמבר הקדוש", פותחת בן ארי. "אני לא רוצה לסיים את החופש הגדול במחטף, לתקוע את הילדים חזרה במסגרות כמו ארון שעולה על גדותיו עם בגדים שאין לי איתם שלום אבל אני דוחפת ודוחפת כדי להגיד שסגרתי את הארון... החופש הגדול, האנרכיה, החום הממית. העבר לא חוזר. אנחנו משתנים, וכנראה תמיד מתקדמים".
בן ארי מתארת את חוויות הקיץ המשפחתיות שנחקקו בזיכרונה: "אני רוצה להרגיש את השמיים שזרחו עלי בגני חוגה, את המעיינות שקפצו אליהם, אמבטיות הקרח בנחל דן. מלחמות העולם של המתבגרים ברכב על הפלייליסט, והשקט שהגיע כשכולם שרו את אביחי הולנדר כמו תפילת נעילה בכיפור. הכלור מתחת לעץ הליצ'י, לראות את הילדים מחבקים את ספרי הלימוד העטופים ואומרים שהם מתגעגעים לבית הספר. לדעת שהם לא מתגעגעים לשבת על הכיסא, אבל הם כן מתגעגעים לשגרה, ללימוד".
בהמשך הדברים מתייחסת בן ארי להתרגשות המיוחדת לקראת שלב חדש במשפחה: "את המראה שבתמונה הכנתי בחוג פימו בכיתה א׳, לפני 32 שנה! אני מביטה בה היום ושואלת את הילדה שמביטה בי איך זה מרגיש להכניס ילד שישי לכיתה א׳. ואני בוכה כמובן... מרגישה שהוא ראשון. מרגישה שאני ראשונה. התרגשות שיא לקראת החניכה של החיים שלו. ולא מעניין אותי אם הוא יקבל את המענה הרגשי או הלימודי. יש ילד אחד בעולם שהולך ב-1 לספטמבר לכיתה א' והוא ילמד לקרוא, החיים יעברו עליו על כל יופיים וכאביהם, והעיניים שלו שאני מלווה ברגעים שבהם הוא נרדם הן אלה שיקבעו את הפרשנות למסע שלו".
את דבריה היא חותמת במבט אימהי על החזרה לשגרה: "הערב, כמו מחר, אני מרגישה שאני רוצה להביט בעיניים של הילדים שלי, לא לספר שום סיפור, רק לראות דרכם את הסיפור שהם מספרים לי, על החופש שהיה להם".