שתי ספינות סוחר עתיקות, שטבעו בהפרש של מאות שנים זו מזו, התגלו לאחרונה במעמקי הים התיכון. לצד שרידי כלי השיט נמצאו יותר מאלף אמפורות, כדי חרס גדולים ששימשו בעת העתיקה להובלת יין, שמן ומוצרים נוספים.
הספינה הקדומה מבין השתיים אותרה סמוך לאי אנדרוס שביוון, בעומק של 39 עד 44 מטרים. אנשי היחידה לארכאולוגיה תת-ימית של משרד התרבות היווני הגיעו למקום בעקבות דיווח של אדם פרטי שהבחין בפריטים ארכאולוגיים באזור.
בבדיקה התברר כי על קרקעית הים מונחים שרידי מטענה של ספינת סוחר מהמחצית השנייה של המאה החמישית או מתחילת המאה הרביעית לפני הספירה. החוקרים מעריכים כי המטען כולל בין 600 ל-650 אמפורות מחודדות, שנועדו להובלת מוצרים בספינות.
הארכאולוגים זיהו לפחות שלושה סוגים שונים של אמפורות. חלקן יוצרו בעיר העתיקה מנדה, ששכנה בחצי האי כלקידיקי, ואחרות הגיעו מהאי פפארתוס, המוכר כיום בשם סקופלוס. במקום נמצאו גם אמפורות מטיפוס המכונה "סולוחה 2", המזוהה עם קשרי מסחר שהשתרעו מאזור הים השחור ועד ליוון.
הימצאותם של כמה סוגי כלי אחסון באותו מטען עשויה לסייע לחוקרים לשחזר את מסלולה של הספינה, את הנמלים שבהם עגנה ואת רשתות המסחר שפעלו ברחבי הים האגאי לפני כ-2,400 שנה. מכל אחד משלושת סוגי האמפורות הועלה כלי אחד לצורך שימור ומחקר. לצד המטען התגלו גם חלק מעופרת של עוגן וכמה אבנים ששימשו ככל הנראה לייצוב הספינה.
תגלית מרשימה נוספת נחשפה מול העיר מזרה דל ואלו שבמערב סיציליה. בעומק של כ-46 מטרים ובמרחק של כחמישה קילומטרים מהחוף נמצאו שרידיה של ספינת סוחר רומית שטבעה לפני כ-2,100 שנה.
הספינה, שאורכה מוערך בכ-21 מטרים ורוחבה בכשישה מטרים, נשאה כ-500 אמפורות. רבות מהן משתייכות לטיפוס "דרסל 1A", שהיה נפוץ בין המאה השנייה למאה הראשונה לפני הספירה ושימש בעיקר להובלת יין. באתר נמצאו גם אמפורות מסוגים נוספים, ובהן כלים שמקורם בצפון אפריקה ובאזורים שהיו נתונים להשפעה הפונית.
הצוללן והדייג התת-ימי ג'אקומו דה מולה הבחין תחילה במה שנראה לו כסלע גדול במהלך סריקה של קרקעית הים. כשהתקרב גילה מולו שדה עצום של כדי חרס. לאחר שדיווח על הממצא, הגיעו למקום נציגי הרשויות באיטליה, שתיעדו את האתר וביצעו סריקה תלת-ממדית של שרידי הספינה והמטען.
שר התרבות האיטלקי, אלסנדרו ג'ולי, הגדיר את הספינה הרומית כאחת התגליות הארכאולוגיות התת-ימיות החשובות ביותר שנחשפו בשנים האחרונות. לדבריו, הממצא מספק עדות נוספת לחשיבותו של הים התיכון כצומת מרכזי של מסחר, תנועה ומפגש בין תרבויות.
שתי התגליות, שפורסמו בהפרש של שבועות ספורים, פותחות בפני החוקרים חלון נדיר אל החיים הכלכליים בעולם העתיק. האמפורות שנותרו על קרקעית הים במשך אלפי שנים עשויות לחשוף מה הובילו הספינות, היכן הוטען המטען ולאיזה נמל ניסו להגיע לפני ששקעו במצולות.
