כעשרה ימים לאחר שהובאו לישראל עצמותיו של חלל צה"ל יהודה כץ ז"ל, נחשפים פרטים חדשים על המאמץ המודיעיני והמבצעי יוצא הדופן שהוביל לאיתורו, יותר מארבעה עשורים לאחר קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה.
לאורך השנים עסקו גורמי מודיעין שונים בניסיון להתחקות אחר שאירע לו, תוך שילוב עדויות מהקרב, חומרי מודיעין שנאספו בתקופות שונות ופעולות שבוצעו מעבר לגבול.
על פי הפרסום בחדשות 12, אחת מנקודות המפנה בחקירה הייתה ההחלטה להתמקד בטנק שבו שהה כץ במהלך הקרב. במקום לנסות לאתר ישירות את עקבותיו, החוקרים ביקשו תחילה להבין מה עלה בגורלו של הטנק - ומכאן נפתח למעשה מסלול חקירה חדש.
פריצת הדרך: "הטנק הוא הסיפור"
בשלב מסוים התחזקה במערכת ההבנה כי הדרך לפתרון התעלומה עוברת באיתור הטנק. ההערכה המודיעינית הייתה שכץ לא שרד את הפגיעה בו, אולם אנשי הצוות המשיכו לבחון גם אפשרויות אחרות ולא ביקשו לקבוע מסקנה סופית לפני שיושגו ראיות חד-משמעיות.
המאמץ לאיתור הטנק הלך והתמקד, בשיתוף פעולה בין אמ"ן, שב"כ והמוסד. ככל שהצטבר מידע נוסף ניתן היה לצמצם את החיפוש ולעבור בהדרגה משלב החקירה המודיעינית לשלב המבצעי.
אלא שגם לאחר שהתגבשה תמונה ברורה יותר, הדרך אל היעד הייתה רחוקה מפשוטה.
במשך כשלוש שנים נערכו מספר ניסיונות מבצעיים בשטח אויב במטרה להגיע למקום ולחלץ ממנו ממצאים. חלק מהניסיונות לא הבשילו לתוצאה המקווה, אך המידע שנאסף בכל פעולה שימש לתכנון הפעולה הבאה.
המשימה עצמה הייתה מורכבת במיוחד: הכוחות נדרשו לבצע חיפוש מדוקדק בשטח עוין, תחת מגבלות זמן ותנאים מבצעיים מורכבים.
למעשה, העבודה דמתה במובנים מסוימים לחפירה ארכיאולוגית, כאשר כל חלקיק או ממצא עשוי להיות זה שיחבר בין עשרות שנות מודיעין.
לא מסתפקים בהערכה - מחפשים ודאות
גם כאשר הושגו לבסוף ממצאים משמעותיים, במערכת הביטחון נמנעו מלהכריז על פתרון התעלומה. בשל הרגישות העצומה של המקרה והמשמעות למשפחת כץ, התקבלה החלטה לבצע את הליך הזיהוי בישראל ולהמתין לתוצאות חד-משמעיות.
רק לאחר השלמת הבדיקות המקצועיות והגעה להתאמה שאינה מותירה ספק, ניתן היה לקבוע כי הממצאים שייכים ליהודה כץ ז"ל.
כך, יותר מארבעה עשורים לאחר קרב סולטן יעקוב, הסתיים אחד מתיקי הנעדרים הארוכים והמורכבים במערכת הביטחון.