במשך שנים יהדות התורה הייתה אחת השחקניות היציבות בגוש נתניהו. לא משנה כמה הממשלה התנדנדה, וכמה היחסים בין החרדים לראש הממשלה ידעו משברים – ההנחה הייתה שהחרדים יישארו בגוש הימין. אלא שבבחירות הקרובות, לראשונה מזה שנים, יהדות התורה מגיעה עם קלף חדש. הקוראת בקלפי עם אשת התקשורת והאסטרטגיה, מורן שמואלוף.
מי שמסמן את השינוי בצורה הבולטת ביותר הוא מוטי בבצ'יק, מבכירי חסידות גור ומי שנחשב לאחד האנשים המשפיעים מאחורי הקלעים בפוליטיקה החרדית. בריאיון שנערך לאחרונה הוא הצהיר כי החרדים אינם מחויבים לאף אחד לקראת הבחירות וכי הם מתכוונים להחליט בהתאם לתוצאות. בבצ'יק אף אמר כי מבחינתו צריך להתייחס לחרדים כגוש נפרד.
וזה כבר הרבה יותר מעוד איום פוליטי על נתניהו. בבצ'יק נחשב במשך שנים לאחד המקורבים החרדיים הבולטים לראש הממשלה, ולכן העובדה שהוא משדר כיום שהקשר עם הליכוד אינו מובן מאליו היא בעלת משמעות.
גם משה גפני כבר פתח ערוץ מול הצד השני. במאי נחשפה פגישה חשאית בינו לבין גדי איזנקוט, שהתקיימה במקביל להצהרת המנהיג הליטאי הרב דב לנדו על פירוק "גוש הימין".
אבל כאן חשוב לדייק: יהדות התורה לא הפכה למפלגת שמאל. הסיפור מבחינתה הוא קודם כול אינטרסים חרדיים – בראש ובראשונה שאלת הגיוס ומעמדם של בני הישיבות. למעשה, המרחק בין הדרישות החרדיות לבין הקו של איזנקוט בסוגיית הגיוס עדיין גדול מאוד. לכן השאלה אינה בהכרח "האם החרדים הולכים עם השמאל?", אלא מי יצליח להציע להם את העסקה הפוליטית הטובה ביותר ביום שאחרי הבחירות.
וזה בדיוק המקום שבו נכנס לתמונה כוחם של גדולי התורה. ביהדות התורה הפוליטיקאים אינם מקבלי ההחלטות היחידים. מאחורי דגל התורה עומדת מועצת גדולי התורה של הציבור הליטאי, ובראשה הרב דב לנדו; ומאחורי אגודת ישראל עומדת מועצת גדולי התורה החסידית. אלא שגם בתוך הבית החרדי אין תמונה אחידה: המחלוקות בין דגל התורה לאגודת ישראל סביב חוק הגיוס וההתנהלות מול הממשלה כבר הפכו גלויות.
אפילו הפיצול הרשמי של יהדות התורה לשתי סיעות – דגל התורה ואגודת ישראל – שאושר בוועדת הכנסת ביולי, מקבל משמעות נוספת על רקע המחלוקות הללו. אורי מקלב אמנם הגדיר את הפיצול כ"טכני", אבל הודה כי קיימות בין הצדדים "גישות שונות ועמדות שונות".
והנה מגיע הפרדוקס: מצד אחד, יהדות התורה עדיין מנהלת משא ומתן עם נתניהו ומנסה להשיג ממנו הישגים בנושאים הקריטיים לה; מצד שני, היא משאירה לעצמה במכוון את האפשרות לפנות לצד השני.
מוטי בבצ'יק עצמו כבר הזכיר את תקופת ממשלת בנט־לפיד כדוגמה לכך שהחרדים יכולים לנהל משא ומתן גם עם מי שלא נחשב באופן טבעי לבן בריתם.
במקביל, אפילו האפשרות לפצל את יהדות התורה באמת אחרי הבחירות כבר מרחפת באוויר, כאשר בדיווחים האחרונים ניכרת מתיחות גוברת בין דגל התורה לאגודת ישראל.
אז האם יהדות התורה תמליך את איזנקוט? עדיין מוקדם לומר. אבל דבר אחד כבר השתנה: החרדים הפסיקו לשדר שהקול שלהם מגיע עם כתובת קבועה.
וזה הופך את שמונת המנדטים שלהם, פחות או יותר לפי הסקרים האחרונים, להרבה יותר מעוד שמונה מנדטים. הם עשויים להיות הקול שיכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא.
פעם יהדות התורה הייתה כדור בפינג פונג של גוש הימין. הפעם היא מנסה להיות השחקן שמחזיק את המחבט.
בעבר הצבעתי ליכוד כי האמנתי בביטחון, היום נמאס לי לראות איך סוחרים בצה''ל בשביל החרדים. רוצה שוויון וקצת יושר!