במשך שנים הורים ומורים שומעים אזהרות מפני שעות ארוכות מול הטלפון, המחשב והטלוויזיה. אלא שמחקר חדש מפינלנד מציג תמונה מורכבת יותר, ואפילו מפתיעה: ילדים שדיווחו לאורך השנים על זמן מסך רב יותר נטו להציג בגיל ההתבגרות ביצועים טובים יותר בכמה מדדים של עיבוד קוגניטיבי.
המחקר, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ייבסקילה ומאוניברסיטת מזרח פינלנד, התבסס על מעקב שנמשך שמונה שנים במסגרת מחקר PANIC, העוסק בפעילות גופנית ותזונת ילדים. בניתוח הנוכחי השתתפו 260 בני נוער, מהם 136 בנים ו-124 בנות, שהיו בני 15 עד 17 בסיום תקופת המעקב.
במהלך השנים אספו החוקרים מידע על הפעילות הגופנית של המשתתפים, על הזמן שבילו בישיבה ועל זמן המסך שלהם. חלק מהנתונים נאספו באמצעות שאלונים, ואילו הפעילות הגופנית והזמן היושבני נמדדו גם בעזרת מכשיר ששילב מדידת דופק ותנועה. בגיל ההתבגרות נבדקו בין היתר יכולות של למידה, קשב וזיכרון עבודה באמצעות סדרת מבחנים קוגניטיביים.
התוצאה המפתיעה: יותר זמן מסך, ביצועים טובים יותר
החוקרים מצאו כי זמן מסך מצטבר גבוה יותר מילדות ועד גיל ההתבגרות היה קשור לביצועים קוגניטיביים טובים יותר. בפרט, המחקר מצא קשרים בין זמן מסך לבין מדדים הקשורים לזיכרון עבודה ולתפקוד הקוגניטיבי הכללי.
לדברי החוקר פטרי ילאנקו מאוניברסיטת ייבסקילה, אחת האפשרויות היא שלא מספר השעות מול המסך הוא הנתון החשוב ביותר, אלא מה הילדים עושים בזמן הזה. פעילויות דיגיטליות הכרוכות בלמידה, פתרון בעיות, יצירתיות וחשיבה פעילה עשויות להיות שונות מאוד מצפייה פסיבית ממושכת. החוקרים מציעים לכן שהורים ומורים יעודדו שימוש במסכים באופן שמפעיל את החשיבה ולא יתייחסו לכל זמן המסך כאל מקשה אחת.
לצד זאת, המחקר גילה גם תמונה מורכבת ביחס לפעילות גופנית. אצל בנות, כמות גדולה יותר של פעילות גופנית בעצימות קלה לאורך השנים נקשרה לזיכרון עבודה טוב יותר. אצל בנים, השתתפות רבה יותר בפעילות גופנית מודרכת נקשרה אף היא לביצועים טובים יותר בזיכרון העבודה. לעומת זאת, במדידות שהתבססו על חיישני דופק ותנועה לא נמצא קשר מובהק בין הפעילות הגופנית או הזמן היושבני לבין העיבוד הקוגניטיבי.
המסכים לא קיבלו "תעודת הכשר"
למרות הכותרת המפתיעה, החוקרים מזהירים מפני מסקנה שלפיה ככל שילד נמצא יותר מול מסך, כך הוא יהיה חכם יותר. המחקר הוא מחקר תצפיתי ומראה קשר סטטיסטי בלבד. הוא אינו מוכיח שזמן המסך הוא שגרם לביצועים הקוגניטיביים הטובים יותר.
בנוסף, חלק מהמידע על זמן המסך התקבל מדיווח עצמי, והמחקר לא בחן באופן מפורט מספיק את התוכן הספציפי שבו עסק כל ילד במהלך השעות מול המסך. לכן ייתכן שילדים שהשתמשו במסכים לצורכי לימוד, משחקים הדורשים פתרון בעיות או פעילויות יצירתיות תרמו לתוצאה שנמצאה, אך הדבר עדיין דורש מחקרים נוספים. החוקרים עצמם קוראים לבצע מחקרי התערבות שיוכלו לבדוק האם קיים קשר של סיבה ותוצאה.
המחקר פורסם בשנת 2026 בכתב העת המדעי Pediatric Exercise Science. המסקנה המרכזית שלו אינה שהמסכים "טובים" לילדים, אלא שהחלוקה הפשוטה בין פעילות גופנית כבריאה לבין זמן מסך כמזיק עלולה להיות פשטנית מדי. השאלה החשובה עשויה להיות לא רק כמה זמן ילדים מבלים מול המסך, אלא מה בדיוק הם עושים איתו.
