גם מי שלא לומד בישיבה, צריך שיהיה לו חלק בתורה

השנים האחרונות גילו קבל עם ועולם את שהיה שם במשך כל אותם השנים, את כוחה חוסנה ומסירותה של התנועה הציונית דתית בכל משלח ידיה, ובכל מפלאותיה בתורה, בהתיישבות, בשירות בגופי הבטחון, וכו' וכו'.

התלמוד הירושלמי בסוף מסכת פאה מספר מעשה ברבי חמא בר חנינא ורבי הושעיא שהיו מטיילים בסביבת לוד. אמר רבי חמא לרבי הושעיה, ראה כמה השקיעו אבותי בבנין בתי הכנסת הללו שנגלו לפניהם. ענה לו רבי הושעיא, לו היו משקיעים בלומדי תורה עצמם, היו מי שיכלו לישב בבתי הכנסת ובתי המדרש ולעסוק בתורה.

רבי משה דוד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל הסביר כי על המלך מוטלות שתי מצוות - לכתוב ס"ת ולקרוא בה תדיר.  נשיאת ספר התורה אין בה די. "לפיכך כתיב: והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. לרמוז שאם אינו קורא ולומד בו בשום שכל כראוי, אין השראתו מתקיימת עליו בלי ספק... ומה גם שזהו סימן על קיום השראתו, אם תורת השם שעשועיו ולומד בחשק".

עלינו עוד לשקוד בבירור העניין, בנשיאה וקריאה בתורה כל ימי חיינו, בעומק וברוחב, ולא להותירה לשנות הנעורים, או לקיומם של כותלי בתי המדרש גרידא. נדרש לנו עוד חזון רחב.

להיות עוסק בתורה

ברכת התורה לימד הרב סולובייצ'יק היא על עצם ההתעסקות בלימוד התורה. אדם בעל עסק, הרי הוא כולו שם - בחופשה שלו, בימי המחלה, בנסיעה מהעבודה. מחשבתו שקועה בעסק שלו תדיר. כך יהודי, יכול לעבוד ולעשות דברים רבים אבל העסק שלו הוא לימוד התורה, ועל כך אנו מברכים. יהודי מחויב לעסוק בלימוד התורה, וכל האמצעים כשרים, כל האמצעים מובילים אל העסק הזה של לעסוק בדברי תורה.

ברכת התורה היא זכרון שלא לשכוח מה הם חיינו? לשם מה אורך ימינו? לעסוק בדברי תורה. להיות דבוק בנותן התורה. יהודי לא מייאש את עצמו מהחשיבות של ענין העסק בתורה. יש ימים עמוסים, יש תקופות, ויש רגעים שיהודי לא תמיד מצליח ללמוד תורה, אבל הוא רואה לנגד עיניו את חשיבות העסק. על כך הוא מברך.

אין אנו מסתפקים בהקמת בתי מדרש, אלא ביושבים בה, בעוסקים בתורה, בקיומם וחיזוקם, ובהדרכתם בתוככי בית המדרש ומחוצה לו, לכשהם יצטרפו אל אנשי עשייה ובד בבד ילכו מחיל אל חייל בעסק התורה שאינו פוסק.