גברים ונשים לא רק נראים אחרת - מתברר שגם האופן שבו הגוף שלהם בנוי להליכה שונה. מחקר חדש של החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב מציע הסבר מפתיע להבדל הזה, והתשובה מגיעה דווקא מהניאנדרתלים שחיו לצד אבותינו לפני עשרות אלפי שנים.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Scientific Reports, השווה בין אגנים של ניאנדרתלים לבין עשרות אגנים של בני אדם מודרניים. המסקנה שאליה הגיעו החוקרים הופכת תפיסה שהייתה מקובלת במשך שנים: לא אגן הניאנדרתל הוא החריג - אלא דווקא אגן הגבר המודרני.
דווקא הגברים השתנו
המחקר נערך בהובלת פרופ' יואל רק מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מספרד, הטכניון, אוניברסיטת בר-אילן והקריה האקדמית אונו. החוקרים בחנו שני אגנים כמעט שלמים של זכרים ניאנדרתלים, אחד ממערת כבארה בישראל והשני מאתר סימה דה לוס ווסוס בספרד, והשוו אותם לאגנים של בני אדם בני זמננו.
למרות גופם הגדול והמסיבי של הניאנדרתלים, התברר כי במרבית המדדים האגן של הזכרים הניאנדרתלים דומה דווקא לאגן של נשים מודרניות יותר מאשר לזה של גברים מודרניים.
מכאן עלתה האפשרות שהמבנה המשותף לניאנדרתלים ולנשים הוא למעשה המבנה הקדום יותר, בעוד שבמהלך האבולוציה אגן הזכר של האדם המודרני עבר שינוי משמעותי.
מנגנון טבעי שחוסך אנרגיה
אחד ההבדלים המרכזיים שמצאו החוקרים קשור למיקום מפרקי הירך. אצל גברים מודרניים הם ממוקמים קדמית יותר על טבעת האגן בהשוואה לנשים ולזכרים ניאנדרתלים.
לפי המודל שמציע המחקר, השינוי הזה יצר מעין מנגנון ביומכני טבעי. בזמן שאנחנו הולכים, מרכז הכובד של הגוף יורד מעט בכל צעד, והגוף נדרש להשקיע אנרגיה כדי להתרומם שוב לקראת הצעד הבא.
אצל הגבר המודרני, מסבירים החוקרים, המבנה של האגן מאפשר לשרירי הירך הקדמיים לפעול באופן המזכיר קפיץ: הם מסייעים לבלום את הירידה, לאגור אנרגיה אלסטית ולהחזיר אותה לקראת הצעד הבא.
במילים פשוטות, האגן מתפקד במידה מסוימת כמו מערכת טבעית לבלימת זעזועים ולמחזור אנרגיה. לפי החוקרים, הדבר עשוי היה להעניק לזכרים יתרון בהליכה יעילה למרחקים ארוכים.
ומה קרה לאגן הנשי?
כאן נכנס לתמונה אחד ההבדלים הביולוגיים המשמעותיים ביותר בין המינים - הלידה. לפי החוקרים, האגן הנשי נדרש לשמור על מבנה המתאים לתעלת לידה רחבה יחסית, ולכן לא יכול היה לעבור את מכלול השינויים שאפיינו את אגן הזכר.
כתוצאה מכך, האגן הנשי נותר קרוב יותר למבנה הקדום - וזה, באופן מפתיע, דומה גם למבנה שנמצא אצל הזכרים הניאנדרתלים.
פרופ' אלה בין, מהקריה האקדמית אונו ומכותבות המחקר, מסבירה כי הממצאים אינם רלוונטיים רק להבנת העבר: חקר האבולוציה של ההליכה האנושית יכול לתרום גם למחקרים בתחומי הביומכניקה, רפואת השריר והשלד, שיקום ומניעת פציעות.
פרופ' רק מסכם כי הממצאים משנים את נקודת המבט על אבולוציית האגן האנושי: במשך שנים ניסו החוקרים להסביר מדוע אגן הניאנדרתל נראה כפי שהוא נראה, אלא שכעת עולה האפשרות שהשאלה הייתה הפוכה - לא מה מיוחד באגן הניאנדרתל, אלא מה השתנה באגן של הגבר המודרני.
המחקר מדגים שגם באנטומיה האנושית, תחום שנחקר במשך מאות שנים, עדיין אפשר למצוא מאפיינים חדשים שעשויים לשנות את הדרך שבה אנחנו מבינים את הגוף שלנו - ואפילו פעולה יומיומית ופשוטה לכאורה כמו הליכה.
