בשנים האחרונות נדמה שהשיח הציבורי למד להיזהר שבעתיים בכל הנוגע לגוף של האחר. שיימינג, שיפוט על פי מראה או הערות על עליה במשקל הפכו לטאבו כמעט מוחלט. אלא שבכל הנוגע לרזון – הנורמות, כך נראה, עדיין מעט פזורות ופרוצות.
בהצצה לפרק החדש של "מאסטר שף" שישודר הערב (חמישי) מדגימים זאת היטב. ברגע של שיתוף מול המצלמות, החמיאה המתמודדת תאיר מורדוך ליריבתה למטבח, דנית סופר, על האוכל הביתי והמפתה שהיא מכינה. אלא שמיד לאחר מכן הגיעה גם השורה התחתונה: "היפה והמעודנת הזאת... היא עושה סירים של מאמות, עושה לך חשק לאכול. עכשיו, בואי חמודה, את לא אוכלת את זה, תראי איך את נראית".
על פניו, מדובר בהערה שנאמרה בטון מבדח ואולי אפילו כמחמאה עקוקה מקינאה. אך מאחורי הקלילות לכאורה, מתחבאת סוגיה רגישה שרבים ורבות מתמודדים איתה ביום-יום: הלגיטימציה המוענקת בחברה לנתח, לשפוט ולהעיר על גופם של אנשים רזים.
האם ההנחה ש"רזה זה יפה" מעניקה פטור מאחריות להערות כאלה? האם קביעה נחרצת לפיה אדם רזה "בטוח לא אוכל" היא לגיטימית רק כי היא מגיעה מחיוך?
השיח על דימוי גוף אמור לכלול את כולם – ללא קשר למידת המכנסיים. בעוד שהרשתות הסוציאליות והטלוויזיה מקדמות שיח של קבלת האחר, המקרה הזה מזכיר לנו שיש עוד דרך לעבור עד שנלמד פשוט להשאיר את הגוף של האחר – רזה או מלא – מחוץ למשוואה.
