״אבא שלי מת מאובדנות, במאמץ רב אני בוחר שוב ושוב בחיים"

בגיל 9 הוא איבד את אביו שהתאבד. בגיל 30, אחרי שחבר נהרג לו בין הידיים בתאונת טיפוס, הנפש שלו קרסה. ליאור, איש חינוך מהקיבוץ העירוני משעול, מצא את עצמו קשור במחלקה סגורה, הגדיר עצמו כ״קליפת אדם״. בראיון חשוף ונטול מסיכות למדור ״בנפש חפצה״, הוא מספר איך בונים חיים מחדש בעזרת ״צוות ליאור״ התומך, למה הוא מתעקש על המושג ״רגישות נפשית״, וכיצד הפך את הכאב לאפליקציה שמנגישה כלים להצלת חיים.

״יצאנו שמונה, חזרנו שבעה״

נקודת המפנה הדרמטית בחייו של ליאור התרחשה בשנת 2014. ליאור, יצא לטיול טיפוס עם חברים שהפך לסיוט.

ספר לנו על הרגע שבו הכל השתנה.

״המשברים הגדולים של חיי הגיעו באזור גיל 30. הייתי כבר נשוי עם ילד ראשון. יצאנו לטיול טיפוס בטבע, שמונה חבר'ה. חזרנו שבעה. חבר טוב שלי נהרג בתאונת טיפוס קשה מאוד. זה היה, להבנתי, המקרה הראשון בארץ של מוות מתאונת טיפוס. היו איתנו שם שני חובשים בשטח, ניסינו הכל, אבל לא הצלחנו להציל אותו״.

איך ממשיכים לחיות אחרי טראומה כזו?

״זה היה קשה מנשוא. זה השפיע על כולנו, אבל אצלי, בגלל הרקע והרגישות, זה פשוט מוטט את ההגנות. לא יכולתי להישאר אדיש. הכרתי את האופציות – מצד אחד, ראיתי את אבא שלי שהתאבד מרוב כאב נפשי ומצוקה. ידעתי שזו אפשרות 'לסיים את הסבל ולהגיד להתראות לחיים'. מצד שני, ראיתי אנשים קרובים שהגיעו למצבים פסיכוטיים וניתקו קשר עם המציאות. הרגשתי שאני מתחיל לאבד את זה, שאני משתגע״.

ליאור מתאר תהליך של התדרדרות. בתחילה הגיע לאשפוז מרצון, אך זה לא הביא לרגיעה המיוחלת. הוא ניסה לחשב מסלול מחדש, לעבור לתחום של הוראת חינוך גופני ונוער בסיכון דרך שיקום מקצועי של ביטוח לאומי, אבל המציאות הייתה חזקה ממנו.

״נולדה לי הבת השנייה, והשילוב של הטראומה שלא עובדה, יחד עם חודשים של חוסר שינה עם תינוקת חדשה, הכריע אותי. מצאתי את עצמי, הפעם ממש לא מרצון, באשפוז כפוי בבית החולים 'שער מנשה'״.

״הייתי סופר-אבא, ופתאום פחדתי שאני מסוכן לילדים שלי״

התיאור של ליאור את תקופת האשפוז הכפוי הוא מטלטל. הוא לא מייפה את המציאות ולא חוסך בביקורת על המערכת כפי שחווה אותה אז.

איך אתה זוכר את התקופה בשער מנשה?

״זו הייתה חוויה קשה של אלימות. קיבלתי תרופות בניגוד לרצוני, חוויתי קשירות. היחס היה של כוח. זה הרגיש כמו בית כלא, כמו בית משוגעים של פעם, לא כמו מקום שמחלימים בו, כלל לא בית הבראה. כשיצאתי משם, הייתי שבר כלי וסוג של 'קליפת אדם'. מעבר לרגישות הנפשית, התפתחה אצלי סטיגמה עצמית קשה מאוד, שבתחילה עוד לא הייתי מודע לה״.

מה הכוונה סטיגמה עצמית? איך זה בא לידי ביטוי בבית?

״לפני האשפוז הייתי 'סופר-אבא'. הייתי שומר על הילדים הקטנים, מתפעל את הבית, משחרר את אשתי לשיעורי יוגה, מתפקד מלא. פתאום, אחרי שחוויתי שקושרים אותי ומפעילים נגדי כוח, המוח שלי התחיל לספר לי סיפורים: 'אולי אני אדם אלים? אולי אני משוגע? אולי אני מסוכן לילדים שלי?'.

פחדתי להישאר עם הילדים שלי לבד. הייתי צריך שיהיה לידי עוד 'מבוגר אחראי' למשך תקופה. זה לא שהסביבה אמרה לי שאני מסוכן, זו הייתה התחושה הפנימית שלי. פחדתי מעצמי. פחדתי להשתמש בתחבורה ציבורית, פחדתי לעשות קניות בסופר, פחדתי להשתמש בכסף. הביטחון הבסיסי שלי בעולם ובעצמי התרסק״.

במהלך האשפוז, בתוך הכאוס הנפשי, ליאור ניסה להשתלב במציאות המורכבת של בית החולים. ״בחרתי לעצמי את השם "צ'ה", מהפכן וחבר. היו במחלקה אנשים שקראו לעצמם אלוהים, או טוני קלפטה, או בוריס המאפיונר. אני ניסיתי להשתלב בסיטואציה הזו בין הסוהרים האלימים לשותפים שלי שגם סבלו, הזדקקו לעזרה ושחלקם לא היו לגמרי בסדר באותה תקופה. 'צ'ה' היה שם שבחרתי לעצמי בעבר כשחקרתי קהילות שיתופיות בארה״ב, אבל בבית החולים חשבו שיש לי תסביך גדלות ואיבחנו לי מחשבות שווא. לא הבינו שאני פשוט מנסה לשרוד את הסיטואציה״.

המהפך: מ״קליפת אדם״ ל״צוות ליאור״

היציאה מהתהום לא קרתה ביום אחד. היא דרשה למידה, תמיכה ושינוי תפיסתי עמוק. ליאור הכיר את ארגון ״עמיתים״ להחלמה נפשית בעזרת שילוב קהילתי, ואת עמותת וקהילת ״קלאבהאוס עמית״ (עם המודל הבינלאומי המוכח מחקרית ומוכר ע"י ארגון הבריאות העולמי לשיקום תעסוקתי קהילתי), שהפכו לעוגן בחייו.

מה היה הדבר שגרם לך להתחיל להאמין בעצמך מחדש?

״הדבר הכי משמעותי היה קורס שעשיתי שנקרא IMR – ניהול מחלה והחלמה. שם למדתי לראשונה את גישת ההחלמה: ההבנה שאפשר לחיות לצד המחלה. לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותי. עד אז, אם היית שואל אותי מי אני, הייתי עונה: 'דיכאון דו-קוטבי, ולאחר פאוזה, אה, וקוראים לי ליאור'. זה היה כל כך מוטמע בי. הקורס עזר לי להבין שאני שם לעצמי מקלות בגלגלים עם הסטיגמה העצמית הזו, ושבכלל יש מושג כזה סטיגמה עצמית״.

ליאור פיתח שיטות ייחודיות לשמירה על האיזון הנפשי שלו. אחת מהן היא מה שהוא מכנה בחיוך ״צוות ליאור״.

מה זה ״צוות ליאור״? זה נשמע כמו יחידה צבאית.

״בדיוק. זו כמו יחידה מובחרת, יחידה עילית שיודעת בדיוק מה 'תוכנית המנע להישנות' שלי. המטרה של הצוות היא לוודא שהמחלה לא תתפרץ שוב במלוא עוצמתה ולעזור לי לשמור על איזון. אנחנו נפגשים כל כמה זמן כדי לבדוק דופק: מה המצב שלי? איך אפשר לעזור לי? איך אפשר לעזור לאשתי ולמשפחה? כשיש משברים או רגעים קשים, הצוות מתכנס בתדירות גבוהה יותר. גישת ההחלמה בבריאות הנפש גורסת שאין ריפוי כמו ממחלת השפעת, שהבראנו וסיימנו עם העניין. ההבנה שהסביבה והתמיכה החברתית הם חלקים קריטיים מההחלמה והשיקום שהם סופר-משמעותיים. לקבל את העובדה שיש רגישות מוטמעת, למשל כמו סכרת, שצריך לחיות איתה ושכדאי ללמוד לנהל ולהתייחס אליה, אחרת היא עלולה להסלים ולהחמיר את המצב. אני לא לבד בזה״.

דיברת גם על מושג שנקרא ״תרופות אישיות״ – ולא במובן של כדורים.

״נכון. למדתי הרבה מד"ר פטרישיה דיגן (Patricia Deegan), מתמודדת נפש אמריקאית שהפכה לדוקטורית ומובילה בגישת ההחלמה. היא מדברת על 'תרופות אישיות' – דברים שאנחנו עושים שנותנים לנו משמעות ומשנים את הכימיה בגוף, בלי קשר לכדורים פסיכיאטריים. לכל אחד יש את הדבר שלו: אמונה, ספורט, שמש, יציאה לטבע. אצלי זה בעיקר המוזיקה, ספורט וקשרים בין אישיים. בתקופת הקורונה התחלתי לכתוב שירים וליצור, והיום אני מעביר 'הרצאות נפש מוזיקליות' שמשלבות את הסיפור שלי עם השירים״.

״מצילון״: הסטארט-אפ שנולד מתוך הכאב

השיקום של ליאור לא נעצר בחזרה לתפקוד. הוא המשיך ללימודי תואר שני בבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, והפך לפעיל בולט בארגונים כמו יספר"א (איגוד השיקום הפסיכיאטרי), ״מייסדים תקווה״ ועוד. הפרויקט המרכזי שלו היום הוא יוזמת ״מצילון״.

איך נולד הרעיון ל״מצילון״?

״במסגרת האקתון של עמותת 'בשביל החיים', שפועלת למניעת אובדנות ולתמיכה במשפחות שכולות, חיפשתי לייצר פתרון ולהנגיש כלים מוכחים מחקרית ומהשטח שיוכלו לעזור לאדם עצמו ולסביבה שלו. ותיכננו פלטפורמה מלאה בכלים זמינים לעזרה ראשונה נפשית וגם חיזוק החוסן הנפשי ויצירת תוכנית אישית ותמיכה חברתית מהסביבה הקרובה. הגעתי עם רעיון לאפליקציה שמנגישה התערבויות מוכחות – דברים שאני מכיר על בשרי, שעזרו לי ושעזרו לחברים שלי, או לאנשים שליוותי כאיש שיקום. בעזרת החממה החברתית של הטכניון, פיתחנו את המוצר הראשוני. המטרה היא לתת מענה בזמן אמת לאנשים במצוקה אובדנית״.

כיום, ליאור וצוות מוביל ומסור, נעזרים במתנדבים ובארגון ״אנטר״ כדי לשלב מתמודדי נפש בתעשיית ההייטק דרך העבודה על האפליקציה בה הם רוכשים ניסיון ותורמים מכשרונם לטובת הכלל, ובכך נוצר מעגל כפול של נתינה ושיקום ויוזמה שמגיעה ממתמודדים מהשטח. בנוסף ליזמות, ליאור סגר מעגל מרגש עם עברו: ״לקח לי כמה שנים, אבל הצלחתי לחזור לעולם הטיפוס שהתרחקתי ממנו אחרי התאונה. היום, יום בשבוע אני עובד בקיר טיפוס, ויום נוסף אני עובד בשיפוצים ותחזוקה בקיבוץ שלי. זה חלק מהאיזון שלי״.

״כמו שבוחרים חלב במכולת – אפשר לבחור בחיים״

השיחה עם ליאור נוגעת גם במקומות האינטימיים ביותר – המשפחה והילדים. הוא מתאר מציאות שבה האמת, גם כשהיא כואבת, מונחת על השולחן.

איך מסבירים לילדים שסבא שלהם התאבד?

״לצערי, הילדים נחשפו לזה מוקדם משתכננו. כשציינו 30 שנה למות אבי, הנושא עלה במשפחה. כשמישהו מתאבד, זה מעורר רגשות מעורבים – לא רק געגוע ועצב, אלא לפעמים גם כעס. הילדים הבינו שסבא שלהם לכאורה 'בחר למות'. לא שבאמת יש הרבה בחירה במוות, כאשר יש כל כך הרבה כאב נפשי, מצוקה ותחושת התמלכדות. זה הקדים את השיחה, אבל דיברנו על זה, התייחסנו בגובה העיניים ובהתאמה לגילאי הילדים. יש היום ספרי ילדים מצוינים שעוסקים בנושא, ואנחנו נעזרים בהם״.

מה המסר הכי חשוב שקיבלת מההורים שלך, שמלווה אותך היום כאבא?

״קיבלתי שני שיעורים לחיים. מאבא שלי למדתי שהחיים הם בחירה ומאמץ מתמשך. כמו שאתה נכנס למכולת ובוחר איזה חלב לקנות, ככה אתה יכול לבחור בחיים – ואתה יכול לבחור אחרת. למדתי מאמא שלי להסתכל לבעיה בעיניים. היא לימדה אותי לא להתבייש, לטפל בבעיות, ולבקש עזרה״.

לסיום, מה המסר שלך לקוראים שאולי מתמודדים כרגע עם משבר?

״המסר שלי הוא שכולנו 'רגישי נפש'. זה רק עניין של משך ועוצמה של הטריגרים והעומסים. אין מישהו שחסין לחלוטין למשברים נפשיים. זה ספקטרום, וכל אחד יכול להישבר ולהיסדק. גם האנשים שנראים הכי חזקים וחסונים יפגשו כנראה משברים במהלך החיים. אני עדיין צריך להקדיש זמן לאיזון שלי, אני עדיין צריך לשמור על עצמי כדי להיות חבר קהילה מועיל ואבא טוב. הסטיגמה עדיין מרימה את הראש מדי פעם, גם אצלי וגם אצל הילדים, וצריך לתת לה מכה על האף. אל תישארו עם הדברים לבד. זה יכול להיות מסוכן, זה סבל מיותר. תבקשו עזרה – מקצועית או מהסביבה. אל תנסו להיות גיבורים״.

_________

* האתר של ליאור: https://LeorChe.com , יוזמת מצילון ואפליקציית Living Positvely

* אם גם אתם מתמודדים ומעוניינים להשתתף במדור בגילוי שם או באנונימיות, או סתם להגיב, תוכלו לפנות למייל david@srugim.co.il