כלפי חוץ, מיכל נראתה כמי שמנהלת חיים שגרתיים לחלוטין. אך מאחורי החזות הנורמטיבית הסתתרה סערה גדולה. מי שעבדה בעבר כמורה ופקידה, היא מצאה את עצמה במאבק יום-יומי מתיש רק כדי לקום מהמיטה, נאבקת במחלה שאין לה גבס או תחבושת.
״אף פעם אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי המסכה״, אומרת מיכל בפתח שיחתנו, ומבקשת להציף את המושג שהיא מכנה ״מחלה שקופה״.
60 שניות של יום רגיל: ״מילים בלי היגיון״
מיכל, קחי אותנו אחורה לרגעים הקשים. איך נראה בוקר טיפוסי בשיא הדיכאון?
״כדי להבין את המצב, אני אתאר לך 60 שניות מתוך יום רגיל שהיה לי. תחשוב על השעה 10:30 בבוקר. אחרי שפוטרתי מעבודתי כשכירה, והייתי בדיכאון, לא יכולתי לדמיין את עצמי מחויבת לשעות עבודה של שמונה עד ארבע. עשיתי קורסים של עיצוב גרפי, והתחלתי לחפש לקוחות. גם כשכבר הייתה לי עבודה, אני מנהלת משא ומתן עם עצמי רק כדי לקום מהמיטה. אני מתלבשת בקושי, אוכלת ארוחת בוקר, ואומרת לעצמי: 'יש לך עבודה שמחכה, תעבדי רק עד שתיים בצהריים ואז תלכי לנוח'. אבל בפועל? המציאות הייתה אחרת לגמרי״.
מה קרה כשניסית לעבוד?
העבודה שלי כמעצבת גרפית עניינה אותי, אבל כשישבתי מול המחשב לא הצלחתי להתרכז. נעלמו לי הרעיונות. הרגשתי שיש ממש חוטים נסתרים שמושכים אותי כמו מגנט חזרה למיטה. הייתי אומרת לעצמי 'רק עוד חמישה דפים ואז הפסקה', אבל אחרי מאמץ אדיר של שלושה דפים נשברתי״.
איך הרגשת פיזית?
״זה היה המצב הפיזי שלי. הייתי קמה להדיח כלים בכיור, ותוך כדי שטיפה של שני כלים בלבד – הרגשתי כאילו סיימתי ריצת מרתון. רציתי לכתוב ללקוחות שאני חולה, אולי להמציא תירוץ, אבל איך מסבירים מחלה שקופה שנקראת דיכאון? זה גלש לכל תחום. אפילו לא יכולתי לצאת מהבית וללכת חמש דקות למכולת לקנות לחם וחלב. הייתי שוכבת שעות במיטה, פשוט מחכה שהזמן יעבור״.
התהום: ״קיוויתי שפשוט לא אתעורר בבוקר״
האם המחשבות נשארו רק בגדר חוסר תפקוד?
״לא. זה הגיע למחשבות אובדניות שהתנדנדו בראש כל היום. קיוויתי שאני לא אצטרך להתאבד בעצמי, אלא שפשוט לא אתעורר בבוקר״.
מה הייתה נקודת המפנה שגרמה לך להבין שאי אפשר להמשיך ככה?
״זה קרה בשיחת טלפון עם אחותי, כשהתקרב מועד בר המצווה של הבן שלי. מתוך הקהות הרגשית יצא לי משפט שזעזע אותי ואותה: 'לא אכפת לי לא להיות בבר המצווה של הבן שלי!'. אחותי, שהייתה המומה, שלחה אותי מיד לרופאת המשפחה. פרצתי בבכי, כי לא ידעתי מה לומר, אבל הקשבתי לה״.
איזה טיפול קיבלת?
״התחלתי עם כדורים מרופאת המשפחה. כשביקשתי להעלות מינון מעבר למה שהיא רשאית לתת, היא הפנתה אותי לפסיכיאטר. כיום אני מטופלת תרופתית כמעט עשר שנים, ובמקביל נמצאת בטיפול פסיכותרפי שעוזר לי מאוד ומעניק לי תובנות וכלים״.
בדידות בקהילה וגירושין
האם הייתה לך תמיכה בבית בזמן המשבר?
״לצערי לא. הבעל גילה חוסר הכרה מוחלט בקושי ובדיכאון שלי. זה, יחד עם היחסים העכורים בינינו, הוביל בסופו של דבר לגירושין ״.
בתור אישה דתייה, איך הגיבה הסביבה הקהילתית?
״חוויתי אכזבה קשה מאוד. רבנית הקהילה, שלמרבה האירוניה עוסקת במקצועה בתחום החינוכי של מצבי חירום, למרות שידעה על מצבי, התעלמה ממני ומהמצוקה שלי במשך שנים. זה כאב. נוסף לכך, התביישתי לשתף חברות בקשיים שלי. וגם כאלה ששיתפתי, אף פעם לא שאלו אחר כך איך אני, או אם אני צריכה עזרה. בראשי נזכרתי בפסוקים שהדהדו את הכאב והבדידות שלי, כמו 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' או 'לא תוכל להתעלם'״. גם מבחינה רוחנית, לא היה לי כוח להתפלל. ההכנות לשבת דרשו כוחות נפש שלא היו לי, ובשבתות עצמן הייתי ישנה רוב היום. ממש הרגשתי את פסוקי התוכחה מתקיימים בי: "בבוקר תאמר מי ייתן ערב, ובערב תאמר מי ייתן בוקר".
מתוך החושך: המציאה עצמה מחדש
למרות הכאב, עברת תהליך של צמיחה מפתיעה דווקא מתוך הפיטורים והקושי
״נכון. הפיטורים מהעבודה כשכירה אילצו אותי להפוך לעצמאית, וזה דרש משמעת עצמית גבוהה שקשה לגייס בדיכאון. אבל אז גיליתי משהו חדש. לפני כמה שנים, התחלתי להמציא משחקים דיגיטליים. זה פשוט 'הדליק' אותי. לימוד התוכנות ויישום הרעיונות היצירתיים היו המדרבנים היחידים שלי לצאת מהמיטה ולפעול. זה היה הניצחון הקטן שלי – לעשות משהו, גם אם לא ראיתי הכנסה מזה״.
ואיך התחביב הזה הפך לפרנסה?
״ואז אחרי שהיו לי כמה משחקים דיגיטליים, החלטתי לשווק אותם. עכשיו אני עוברת ממאחורי המסך של המחשב אל עמדת השיווק. זה לא פשוט, אבל זה נותן לי סיבה לקום בבוקר״.
לסיום, מה המסר שלך לקוראות ולקוראים שלנו?
״יש לי שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא להעלות מודעות. במיוחד עכשיו אחרי המלחמה, יש יותר לגיטימציה לדבר על התמודדות נפשית. אם אתם מתמודדים או מכירים מישהו כזה – תדעו שאסור להישאר לבד, צריך לקבל עזרה. המטרה השנייה היא לתת תקווה. בסופו של דבר, אני כן רואה בדיכאון סוג של מתנה. בזכותו יצאתי לדרך עצמאית וגיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי״.
__________
המדור "בנפש חפצה" מתפרסם על ידי מתמודד נפש בעצמו. להשתתפות במדור (גם בשם בדוי וללא פרטים מזהים) ולתגובות ניתן לפנות למייל david@srugim.co.il