אחרי יותר מחמישים שנה, התגלה נחשף סרטון בו נראה הרב ישעיהו הדרי זצ"ל בתיעוד משנת 1969, צועד בראש קבוצת תלמידי ישיבת הכותל בדרכם מהישיבה אל הכותל המערבי.
כבר אז התקיימה המסורת שתהפוך במשך השנים לחלק בלתי נפרד מהישיבה, ההליכה בשירה ובריקוד לצלילי הניגון "ישמחו במלכותך".
המסורת הזו הפכה עם השנים לאחד מסמליה של ישיבת הכותל, כאשר מדי ערב שבת היו תלמידי הישיבה יוצאים יחד אל הכותל, וצועדים כשהם שרים ורוקדים.
על רגעים אלו סיפר בעבר אבי רט כי "שיאו של השבוע בישיבה היה בליל שבת". לדבריו, התלמידים היו מתכנסים בשורות על הכביש היורד לכיוון הכותל, כשהרב הדרי ניצב במרכז השורה הראשונה. עם תחילת הניגון היו התלמידים עושים את דרכם אל הכותל, שם היו יוצרים מעגל ריקודים שאליו הצטרפו גם רבים מהעוברים והשבים.
מהישיבה ללבנון
הניגון והמסורת לא נשארו רק בין חומות ירושלים. במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בקיץ תשמ"ב, מצאו את עצמם רבים מבוגרי ישיבת הכותל בלחימה בלבנון.
אבי רט סיפר כי לאחר הקרב הקשה בסולטן יעקוב, בערב שבת, ניצבו החיילים כשהם מדממים ודוממים, לאחר שחבריהם נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. באותן שעות קשות הם אחזו איש ביד רעהו ודמיינו את עצמם חוזרים אל המראה המוכר מהישיבה, חולצות לבנות, דבוקה אחת של תלמידים ו"ישמחו במלכותך" בדרך אל הכותל.
לדבריו, דווקא באותו רגע הניגון הפך עבורו לנקודת אחיזה ולמקור של כוח.
עד היום: אותה מסורת, אותו ניגון
יותר מחמישה עשורים לאחר התיעוד שנחשף כעת, המסורת עדיין מתקיימת. גם כיום יוצאים תלמידי ישיבת הכותל בערב שבת בדרכם אל הכותל המערבי, כשהם שרים את אותו ניגון שהפך למסורת.
כיום מוביל את התלמידים ראש הישיבה, הרב וידר, והמסורת שנולדה לפני עשרות שנים ממשיכה לעבור ממחזור למחזור.
הרב ראובן טרדבורקס סיפר על אחד המקרים שבהם ביקשו תלמידים צעירים להפסיק את הריקודים הקבועים בדרך לכותל. לדבריו, הרב הדרי הסביר להם כי ייתכן שיום אחד יגיע לכותל יהודי שניתק את עצמו ממסורת בית אבא, ישמע את הניגון וייזכר בנעוריו.
"הוא יחזור לאמריקה וישלח את ילדיו לבתי ספר יהודיים", הסביר הרב הדרי, לפי העדות.
שנים לאחר מכן, כך סיפר, התברר כי הדברים אכן התממשו: יהודי ניצול שואה סיפר כי לאחר שביקר בכותל וראה את תלמידי הישיבה רוקדים, הוא ואשתו החליטו לשוב ללוס אנג'לס ולשלוח את ילדיהם לישיבה.