מי שמכיר אותי יודע שב"ה אני מאוד משתדל לכתוב רק דברים טובים על כלל ישראל ופרטיו. ויש לכך סיבות חשובות ועמוקות ביותר. ולמרות שלפעמים זה מאוד מאוד קשה לי אני משתדל להתאזר בגבורה ומחזיק במנהגי הטוב, אותו קיבלתי מרבותיי.
אך לפעמים יש סיבה מספיק טובה לחרוג מכך, ובמקרים כאלה אני לוקח כמה נשימות עמוקות, משתדל לכתוב מהראש ולא מהלב, ולהתנסח בכמה שיותר אהבה וכבוד. ממש כמו שכותבים לאחים אהובים.
זה כבר כמה שנים שאני שומע מחבריי על תפילת ליל שבת בבית פרת בירושלים. התפילה בבית פרת שונה מאוד מהתפילות המתקיימות ברוב ככל בתי הכנסת בארץ ובעולם, בכמה וכמה אופנים. וביניהם - בכך שרוב ככל המגיעים לתפילה זו יושבים יחד – גברים ונשים. זאת מלבד מספר מצומצם ביותר של מתפללים היושבים משני צידיה של מחיצה קטנה המוצבת בקדמת אולם התפילה.
מסיבה זו, ורבות נוספות, עד השבת האחרונה מעולם לא הגעתי להתפלל שם. קודם כל כי לכל יהודי צריך להיות בית כנסת שאליו הוא לא נכנס, אבל גם מעוד כמה סיבות. אז למרות שאני גר די קרוב לשם, ולמרות שרבים מחברי פוקדים את המקום, ולמרות ששמעתי שהתפילה בבית פרת יפה, זה כאמור לא התאים לי.
בשבת האחרונה אכלתי אצל חבר שגר ממש מול בית פרת, והוא ועוד כמה חברים שאכלו איתנו התפללו שם, אז לאחר שהתפללתי הגעתי לשם לקראת סוף התפילה. ובכן יש לי כמה דברי ביקורת לכתוב על מה שראיתי, אך מכיוון שעדיין איני שלם עם פרסום הדברים והתועלת שהם יכולים להביא, בטור זה אסתפק בדבר אחד בלבד.
למה רק נוסח אשכנזי?
יחסית בכניסה ניצב שולחן ועליו הונחו חוברות תפילה המיועדות לבאים. כחלק מחווייתי הראשונה במקום, וככל הנראה גם האחרונה, התעניינתי בחוברות התפילה שמיד צדו את עיני. חיפשתי בחוברת את נוסח התפילה של עדות המזרח, והעליתי מבוכה בידי. הנוסח האשכנזי שלט שם בבלעדיות, וללא עוררין.
לא האמנתי - או לא רציתי להאמין - שזהו הנוסח היחיד שהודפס בחוברות, אז תרתי בעיני אחרי חוברות נוספות שאולי מכילות את נוסחם של בני עדות המזרח. מה רבה הייתה אכזבתי כשיצאתי מחוץ לאולם התפילה בידיים ריקות, לאחר שהתעצבתי לראות שכל החוברות על השולחן היו בנוסח בני עדות אשכנז.
לא הבנתי, פשוט לא הבנתי, כמה אפשר להיות מנותקים? כמה אפשר להיות חסרי רגישות לעצמכם וגם לאחרים? הרי אפילו לא מדובר בבית כנסת עם מסורת של נוסח ספרד או אשכנז. שגם בהם, אגב, משתדלים לשים כמה סידורים בנוסח עדות המזרח.
במקרה שלנו מדובר במקום חדש יחסית, שמגיעים אליו ערבוב מוחלט בין עדות ישראל, שמחליט להדפיס חוברות תפילה עבור המגיעים – ורואה לנכון להדפיס בהן נוסח אחד בלבד – נוסח השייך ליוצאי עדות אשכנז.
דמוקרטים וליברלים הם רק לעצמם
ובכן, בפעם המי יודע כמה, התברר שמי שלכאורה מציג את עצמו כדמוקרט וליברל ומודע ופתוח ורגיש ומכיל ומשלב – בעצם מעדיף להציג ולהניח בקדמת הבמה את מה שרגיל ואהוב ומתאים ומוכר למייסדיו – ולא מתחשב ברבים שפוקדים את תפילותיו ופעילויותיו.
וכאן נשאלת השאלה, ובצדק, אם זה קורה כל כך הרבה פעמים – למה זה עדיין מפתיע וכל כך כואב. ובעומק הדברים אני סבור שהתשובה נעוצה בכך שאנו, בני עדות המזרח שרוצים שהמסורת שלנו תקבל מקום בפרהסיה הדתית לאומית והכללית, ובכלל – האנשים שרוצים שזה יקרה – מכלל עדות ישראל, באמת מאמינים שנכון שכך יקרה. ובאמת מצפים מאנשים שמעצבים את הפרהסיה, גם אם הם בעצמם אינם רואים בכך חשיבות – שיעשו מקום למסורת שלנו.
זה כל כך מתבקש. זה כל כך אמור לקרות. ואני תפילה שדברים אלו היוצאים מן הלב בכבוד ואהבה יגיעו אל הלבבות הנכונים, ויתוקן העניין בהקדם.
"הנה מה טוב ומה נעים – שבת אחים גם יחד".
מעניין ששכחת שבבתי כנסת ספרדים יש סדורים רק נוסח עדות המזרח. אז תמשיך להתלונן