בג"ץ סירב להכיר באלון שמריז כחלל צה"ל: "קצרה ידנו"

שמריז נחטף מביתו בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר והוחזק בשבי ברצועת עזה. ב-15 בדצמבר 2023, לאחר שנמלט מהשבי יחד עם שני חטופים נוספים, הוא נורה למוות בשוגג מאש כוחות צה״ל. לאחר מותו הוכר כחלל פעולות איבה.

הוריו, אבי ודקלה לולו שמריז, טענו כי בנם היה משרת מילואים פעיל ביחידת יהל״ם, וכי בבוקר מתקפת 7 באוקטובר נעשו פעולות לזמנו לשירות. לדבריהם, אלמלא נחטף הוא היה מתייצב למילואים, ובמהלך ניסיונו להיחלץ מהשבי השתמש ביכולות ובניסיון שרכש בשירותו הצבאי.

בצה״ל דחו את הבקשה וטענו כי שמריז לא היה בשירות מילואים בעת חטיפתו או במועד מותו. לפי עמדת הצבא, הפנייה שנעשתה אליו בצהרי 7 באוקטובר הייתה ״בדיקת זמינות״ בלבד, ולא זימון לשירות. בהמשך גויסו חלק מחיילי הפלוגה, אך שמריז לא נכלל בגיוס.

השופט דוד מינץ קבע כי גם אם מניחים ששמריז אכן זומן למילואים, הוא לא התייצב לשירות ואף לא היה בדרכו למקום ההתייצבות. משום כך, הוראות חוק משפחות חיילים וחוק בתי קברות צבאיים אינן מאפשרות להכיר בו כחלל צה״ל.

מינץ הדגיש כי מדובר בהכרעה משפטית בלבד: ״אין בה לגרוע כהוא זה מההערכה הראויה להתנהלותו של אלון ז״ל, אשר גילה אומץ לב יוצא דופן וחריג בנסיבות קשות מנשוא״.

השופטת יעל וילנר הצטרפה לפסק הדין וכתבה: ״אין עוררין על גבורתו העילאית ועל התושייה יוצאת הדופן שהפגין אלון ז״ל״. עם זאת הוסיפה כי הוראות הדין אינן מאפשרות לקבל את העתירה: ״ובנסיבות אלו, קצרה ידנו מלהושיע״.

השופט עופר גרוסקופף הסביר כי ההבחנה המשפטית בין חלל צה״ל לחלל אזרחי היא פורמלית ונגזרת ממעמדו של האדם במועד מותו, ולא ממידת הגבורה שהפגין. לדבריו, שמריז פעל באופן הראוי לכל כבוד והערכה, אך עשה זאת כשלא היה בשירות צבאי.

גרוסקופף חתם את דבריו במסר חריג למשפחה: ״כבית משפט, המחויב למשפט המדינה, מחובתנו לפעול על פי החוק. כבני אדם, המכירים בערך הטוב והנאצל, מבקשים אנו להתנצל בפני העותרים על שאין באפשרותנו לעשות צדק עם זכרו של אלון ז״ל״.

במהלך הדיונים הוקמה ועדה לבחינת דרכי ההכרה וההוקרה באזרחים ובחטופים שפעלו בנסיבות ייחודיות במלחמה. שמריז נמצא זכאי למענה ייעודי של הנצחה והוקרה, הכולל בין היתר מצבה צבאית וסממנים צבאיים, אך הוריו עמדו על בקשתם להכיר בו באופן רשמי כחלל צה״ל. כאמור, העתירה נדחתה פה אחד.