"פעיל הימין הליכודי ערק לבנט וסומן מיד"

כל מועמד מביא עמו נדוניה ברורה של הישגים לצד הבטחת בחירות ממוקדת. בצלאל סמוטריץ' מציג את המשך המהפכה התשתיתית וההתיישבותית ביהודה ושומרון; איתמר בן גביר מתמקד במלחמה מול האסירים הביטחוניים; ובליכוד ממשיכים להוביל את קו המאבק במערכת המשפט.

מנגד, נפתלי בנט מציב אלטרנטיבה בדמות נבחרת מאוד מקצועית, נטולת "טאלנטים"-שאין בינם לבין עשייה דבר, ומציע את האחדות בין הימין למרכז - אלמנט שהיה חסר לרבים בממשלה הנוכחית. יועז הנדל מניף את דגל הפסקת הכניעה לעסקנות החרדית בענייני דת ומדינה; ואילו פייגלין, וינטר ובן-ארי מביאים אל השולחן את הקול הבלתי מתפשר התובע לחימה נחרצת ולקיחת אחריות, דווקא לאחר האכזבה ממי שאמורים היו לייצג קו זה בקדנציה האחרונה.

אין פירוש הדבר שכל מפלגה מתעסקת בנושא אחד בלבד, אלא שיש כאן הגדרה מרעננת של ערכים מובילים. השאלה המונחת לפתחנו כעת היא מה אנחנו, כאנשי ימין, רוצים לקדם קודם: האם את המשך המהפך ביו"ש, גם במחיר ויתור על אחדות עם חלקים נרחבים בעם? או שמא נבחר באחדות ובאי-כניעה לעסקנות, על חשבון המלחמה במערכת המשפט או בתנאי האסירים? העובדה שכל שחקן מביא עמו "אות אחרת בתורה" - ולא רק כהבטחה ריקה אלא עם קבלות מהשטח - עשויה לעורר את השטח הציבורי בימין. יש כאן חילוק פרטני בין אידיאות שונות שחשובות לאנשי אמונה ימניים.

אלא שלצערי, ישנם פוליטיקאים (או ליתר דיוק, קמפיינרים) מכל הצדדים שאינם מעוניינים שנבחין ביופי ובעומק של מערכת הבחירות הזו. הם מעדיפים להוריד את רמת השיח, לפרוט על נימים אמוציונליים ולהפוך את האירוע לקרב צעקות חירשים - שידור חוזר של מערכות הבחירות המתישות של 2019.

כאן בדיוק נכנסים לתמונה שני חוקרים חכמים ומלאי רגש, שבתקופה האחרונה סירבו ללכת עם העדר ואתגרו את הקהל שלהם באמירות לא פופולריות. האירוע הטרי ביותר נוגע לד"ר יאיר אנסבכר. מי שביקר בחריפות את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי על שיטות הלחימה בתחילת המערכה, והפך לכוכב בולט בימין הליכודי, הודיע לאחרונה על תמיכתו בבנט לראשות הממשלה. אנסבכר אף פרסם מאמר המראה כיצד לאורך השנים בנט לקח פניות ימניות ואמיצות יותר מנתניהו. למעשה, האומץ של אנסבכר התחיל עוד קודם לכן.

כאשר התברר שגם לאחר חילופי הרמטכ"לים מחדלי הלחימה עליהם הצביע נותרו בעינם, החל הדוקטור (ששימש כעמית מחקר בפורום קהלת) לבקר את הממשלה עצמה. הוא הזהיר כי שיטות הלחימה הנוכחיות גובות מחיר דמים מיותר מחיילינו, תקף בחריפות את הסכמי ההסדרה והתפרץ לבמות כדי לזעוק שדם הלוחמים נשפך לשווא.

בבת אחת הפך אנסבכר למסומן. הוא הפסיק להיות מוזמן לחלק מבמות התקשורת המזוהות עם תומכי הממשלה, וספג תגובות בנוסח: "אז מה עדיף, בנט?", "זאב זאב", "עוד 100 ימים לפי ההסכם ישראל תקבל אור ירוק ותשמיד את חמאס הפעם סופית" ו"סמוך על ביבי". קריאתו השבוע לימין לסלוח לבנט על פגיעת הממשלה הקודמת, ולתת בו אמון אל מול האופציות הקיימות של איזנקוט ונתניהו, עוררה דיון סוער ואמיתי.

היו כמובן אלו שסירבו להיכנס למהות הדיון; מבחינתם החתיכה הזאת הייתה חסרה להם בפאזל כדי לאשר את המשוואה המוכרת: "מעדיף מישהו אחר על פני ביבי = מסכן את שלטון הימין = מביא עלינו ממשלת שמאל = לא ימני באמת".

מנגד, היו רבים שלמען האמת הפתיעו לטובה. הם לא נסחפו לקונספציית הקיטוב וחוסר ההקשבה, ובחרו לעסוק בשאלות מהותיות במקום בסיסמאות: האם באמת אפשר לתת בבנט שוב אמון? והאם הוא ימני כמו בעבר או שמא השתנה? במקביל, בעולם תקשורתי אחר, ד"ר אבישי בן חיים חזר לתקשורת - הפעם כפאנליסט בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 - והביא עמו את העומק המאפיין אותו.

אם האיראנים עוקבים אחרי התקשורת בישראל (וכנראה שהם עוקבים), הם בטח היו מופתעים השבוע לגלות שבישראל, אחרי תשע בערב ב"ערוץ של הביביסטים", יש דוקטור שמסביר בלהט באולפן לקהל הרחב על "הפרדוקס הפילוסופי של ספינת תזאוס" (בכל זאת, עם הספר) ומחבר את זה לפוליטיקה ולשאלה על מקומו של בנט כיום מבחינה ערכית.

בן חיים, שלאורך השנים הרים את קרנם של מצביעי ש"ס ותיאר את התנועה כמהפכה עממית מפוארת, הטיל גם הוא פצצה כשיצא גם הוא בגלוי עם אמירות החלוקות ערכית על חלקים בבייס הביתי שלו.

זה קרה כאשר ניהל ויכוח סוער מול ינון מגל סביב חוקי הפטור מגיוס לחרדים, בן חיים הצביע על הניתוק של הקואליציה מהעם בבחירתה לדהור לחקיקה בניגוד לדעת רוב מצביעיה והזהיר מנטישה של מצביעים שכורעים תחת הנטל עם משפחותיהם . בן חיים הסכים לשבור בבת אחת שני לוחות שחשדתי שהם מקודשים בעיניו יותר מהאינטלקטואליזם (לפרגן לדרכה של ש"ס ולבחירותיו של נתניהו בכל מחיר), והוכיח בכך יושרה מקצועית.

יאיר ואבישי - שבוע לאחר י"ז בתמוז, אשריכם ששיברתם את אזור הנוחות האישי שלכם ובחרתם לאתגר את השיח הציבורי. תודה לכם על תרומתכם לתקופת בחירות ערכית ורעיונית, ובתקווה - כמה שפחות אמוציונלית ופלגת, במיוחד בזמן הזה של שלושת השבועות.