מי לא מצא את עצמו מתלבט לרגע במהלך שיחה, או תופס את עצמו ברגע האחרון לפני שליחת הודעת טקסט: האם צריך לומר שתיהן? שניהם? או שאולי בכלל... שתיהם? באקדמיה ללשון עברית החליטו לעשות סדר באחת מטעויות הלשון הנפוצות והמבלבלות ביותר בציבור, ומסבירים פעם אחת ולתמיד איך נכון לדבר ולכתוב.
הכלל הבסיסי והפשוט ביותר שכולנו מכירים נשען על חלוקה מגדרית ברורה: המילה "שניהם" מיועדת ללשון זכר, ואילו המילה "שתיהן" מיועדת ללשון נקבה.
אך מה לגבי המילה השלישית, זו שמתפלקת לרבים מאיתנו ביומיום? "בעברית בת ימינו הצורה הזאת אינה תקנית", מבהירים באקדמיה באופן נחרץ לגבי המילה "שתיהם". המומחים מסבירים כי "ההבחנה בין זכר לנקבה במספרים בעלי כינויים חבורים נשענת על ההבדל בין מ"ם לנו"ן – כמו הסיומות של כינויי הגוף 'הם' ו'הן'".
כדי להמחיש זאת, באקדמיה מציגים את שאר המספרים בעברית שמתנהגים בדיוק אותו הדבר: "שלושתם–שלושתן, ארבעתם–ארבעתן, חמשתם–חמשתן". מכיוון שזו החוקיות המנחה של השפה, מסבירים החזאים הלשוניים כי "ראוי לשמור על אותה הבחנה גם במספר שתיים: שניהם לעומת שתיהן".
עם זאת, חובבי התנ"ך והמקורות ודאי יקפצו ויטענו כי המילה הזו אינה המצאה מודרנית של הרחוב הישראלי, ובאקדמיה בהחלט מודעים לכך ומקדימים תרופה למכה: "ואם חשבתם לכתוב לנו בתגובות ש'שתיהם' מופיעה בתנ"ך – אתם צודקים".
מתברר שלטעות הזו יש שורשים היסטוריים עמוקים מאוד. "הצורה שתיהם אכן מופיעה פעמיים במגילת רות", חושפים באקדמיה את המקור המקראי המפתיע, ומצטטים את הפסוקים המוכרים: "'וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם', וכן 'כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל'".
אז איך זה מסתדר עם חוקי הדקדוק? באקדמיה מסבירים כי אין צורך להשליך מכך על השפה שלנו כיום: "מגילת רות ידועה בלשונה הייחודית. אפשר למצוא בה חילופים נוספים בין צורות זכר לנקבה, ואין בכך כדי לשנות את ההמלצה בעברית בת ימינו".
בשורה התחתונה, בפעם הבאה שאתם עומדים לכתוב או לדבר ומרגישים את הבלבול מתקרב, באקדמיה מציעים לכם כלל אצבע קצר ופשוט לזיכרון: "שניהם או שתיהן – אך לא שתיהם".