הקוראת בקלפי עושה סדר לגבי הפריימריז בליכוד. בזמן שהציבור עסוק בשאלה מי ימוקם גבוה ברשימת הליכוד לכנסת, במפלגה מתנהל קרב עמוק הרבה יותר – על הדרך שבה תורכב הרשימה עצמה. אשת התקשורת והאסטרטגיה, מורן שמואלוף, עושה לכם סדר.
במוקד הדיון ניצבת שאלת האיזון בין כוחם של מתפקדי הליכוד לבין סמכויותיו של יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו. מצד אחד, יש מי שסבורים כי על נתניהו לקבל מרחב פעולה רחב יותר באמצעות שריונים, שיאפשרו לו לצרף אנשי מקצוע, דמויות ציבוריות ומועמדים שיחזקו את הרשימה לקראת הבחירות. מנגד, מתנגדי המהלך מזהירים כי הרחבת השריונים עלולה לפגוע בדמוקרטיה הפנימית של הליכוד ולהחליש את כוחם של עשרות אלפי המתפקדים.
אחת הטענות שעולות נגד הרחבת השריונים היא שנתניהו אינו חייב בהכרח לשריין כל מועמד שהוא מעוניין בו. בעבר כבר מונו שרים שאינם חברי כנסת, ובהמשך נכנסו למשכן באמצעות החוק הנורווגי. לכן, יש בליכוד מי שתוהים האם הרחבת מספר השריונים היא הכרח של ממש או בעיקר כלי לעיצוב הרשימה מראש.
במקביל מתנהל גם ויכוח נוסף סביב המחוזות. יו"ר מזכירות הליכוד, חיים כץ, מקדם הצעה שתאפשר לחברות כנסת מכהנות להתמודד במשבצות המחוז. כיום חברי כנסת מכהנים – נשים וגברים כאחד – אינם מתמודדים במחוזות אלא ברשימה הארצית, ולכן ההצעה מעוררת מחלוקת. יש הרואים בה ניסיון לחזק את הייצוג הנשי, בעוד אחרים סבורים שהיא נועדה לסייע למועמדות מסוימות, ובראשן חה"כ אתי עטיה.
גם בתוך הליכוד נשמעים קולות המבקשים לשמור על שיטת הפריימריז במתכונתה הנוכחית. חברי כנסת ופעילים ותיקים מדגישים כי כוחו של הליכוד נובע מהיותו מפלגת מתפקדים, וכי ככל שיגדל כוחו של היו"ר בעיצוב הרשימה – כך תצטמצם השפעתם של חברי המפלגה.
הדיון הזה אינו עוסק רק במיקום כזה או אחר ברשימה. הוא נוגע לשאלה עקרונית: האם הרשימה צריכה לשקף בראש ובראשונה את רצון המתפקדים, או לאפשר ליו"ר המפלגה לבנות צוות שלדעתו יוכל למשול בצורה הטובה ביותר.
לקראת הפריימריז הקרובים נראה כי הקרב בליכוד כבר אינו מתנהל רק בין מועמדים, אלא סביב כללי המשחק עצמם. השאלה מי יקבע את הרשימה הבאה של מפלגת השלטון עשויה להיות משמעותית לא פחות מהשאלה מי ייכנס אליה.