הדתיות האלה מדברות על מסורבות גט. בפאנל השתתפו ד״ר עליזה לביא, חכ״ל לשעבר ואשת ציבור שהובילה חקיקה משמעותית בנושא בתי הדין והמאבק למען עגונות ומסורבות גט; אלה סקעת, מנכ״לית עמותת מתירות, שמלווה נשים עגונות ומסורבות גט; מיטל ארקי, מהנדסת תוכנה ואקטיביסטית שהייתה בעצמה מסורבת גט במשך שנים; ואיילת בוקר, נטורופתית וזמרת־יוצרת, ששיתפה בסיפור אישי מורכב של כמעט־עגינות בדרך לקבלת הגט.
במהלך השיחה דיברנו על ההבדל בין סרבנות גט לעגינות, על נשים שנשארות נשואות בניגוד לרצונן, ועל המצוקה הרגשית, הכלכלית, המשפחתית והחברתית שהמצב הזה יוצר. שני הסיפורים האישיים שנשמעו באולפן היו מטלטלים במיוחד — סיפורים של נשים אמיצות שהסכימו להגיע, להיחשף, לדבר בכנות ולתת פנים וקול לתופעה שלרוב נשארת מאחורי דלתיים סגורות.
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בפאנל הוא העובדה שהמאבק הזה כמעט נעלם מסדר היום הציבורי והפוליטי. ד״ר עליזה לביא דיברה בכאב על כך שבעבר הנושא היה נוכח יותר בכנסת, ואילו היום כמעט ואין מי שמוביל אותו באופן ברור. דווקא נושא שנוגע לחופש של נשים, לצדק, להלכה, למשפחה ולחברה כולה — הפך לנושא שכמעט לא מדברים עליו.
בפאנל עלתה גם קריאה ברורה לדיינים ולמערכת הרבנית לגלות יותר אומץ הלכתי, כפי שידע לעשות הרב עובדיה יוסף זצ״ל, שחיפש פתרונות ולא הסתפק בהשארת נשים במצבי חוסר ודאות. דיברנו על הצורך להשתמש בכלים הקיימים, על הסכמים הלכתיים וקדם־נישואין שיכולים למנוע מצבים קשים מראש, ועל האחריות של החברה כולה לא להסתכל על עגינות וסרבנות גט כעל “בעיה פרטית” של אישה אחת.
זהו לא סיפור של המגזר הדתי בלבד. גם נשים חילוניות שנישאו כדת משה וישראל עלולות למצוא את עצמן מול אותה מערכת, עם אותן השלכות הלכתיות, משפטיות ומשפחתיות. מדובר בסוגיה שנוגעת לכל עם ישראל — לנשים, לגברים, לילדים ולעתיד החברה שלנו.
הדיון היה מרתק, כואב וחשוב. פרק שכל אישה צריכה לשמוע — וכל גבר צריך לשמוע.