אשת התקשורת הילה קורח, מי שהובילה במשך שנים את מהדורות החדשות המרכזיות, העניקה הלילה (בין ראשון לשני) ריאיון חשוף ורווי רגש למגישים אברי גלעד ויאיר שרקי בקשת 12. בריאיון ראשון מאז עזיבתה את כיסא המגישה, שיתפה קורח בדרמה המשפחתית המטלטלת המלווה את חייה: אבחון בנה, אורי, כחולה במחלת האפילפסיה, חרף העובדה שנולד כילד בריא לחלוטין וללא כל היסטוריה רפואית או משפחתית מוכרת.
"לפעמים זה פשוט קורה, ואנחנו לא לגמרי יודעים להצביע על הסיבה למה", שיתפה קורח בגילוי לב על הרגע שבו השתנו חיי המשפחה, והסבירה כי ההתמודדות עם המחלה, ממנה סובלים כ-100,000 אזרחים בישראל, מורכבת בהרבה מהתדמית הציבורית שלה. "בעבר הרחוק היו מכנים את זה 'מחלת הנפילה', אבל זו ממש לא צורת ההתבטאות היחידה של המחלה. במקרה הפרטי שלנו, מדובר בניתוקים חדים. פתאום הילד פשוט לא חלק מהשיחה, הוא לא נמצא איתנו בחדר, יש סטיית מבט קלה והוא פשוט לא שם".
על אף שהתקפי הניתוק הללו נראים על פניו פחות דרמטיים מהתקפי פרכוסים, קורח הבהירה כי רגעי החרדה קשים מנשוא: "זה אולי נשמע פחות מפחיד מבחינת הראות הוויזואלית של הדבר, אבל כשמתקשרים אליי באמצע הלילה ומודיעים לי שהבן שלי מסתובב לבדו באמצע הכביש והוא בכלל לא מגיב לאנשים שמדברים איתו, זה מפחיד ומטלטל לא פחות".
"החיים לרוב מתנהלים כסדרם"
בתשובה לשאלת המראיינים לגבי משך הזמן של אותם התקפים, הסבירה קורח כי התקף כזה יכול להימשך בין שניות בודדות לכמה דקות ארוכות, והוא נוטה לעבור באופן עצמאי. "אם המצב נמשך מעבר לזמן הסביר, משהו כמו שלוש עד חמש דקות, יש בנמצא תרופות ייעודיות שעוזרות לפחות להרפות את השרירים של הגוף", תיארה. "האירוע הזה נורא מעייף ומתיש את מי שחווה אותו, וזה בעיקר מסוכן אם נמצאים פיזית במקומות גבוהים ומקבלים מכה קשה בראש כתוצאה מנפילה, או אם נמצאים בתוך מים. יחד עם זאת, החיים לרוב מתנהלים ממש כסדרם".
החוויה האישית המטלטלת והרצון לסייע למשפחות אחרות שנמצאות באותה סירה, הובילו את קורח לקחת חלק פעיל במערך התמיכה הארצי, והיא מונתה לאחרונה לתפקיד יו"ר משותפת של עמותת איל – האגודה הישראלית לאפילפסיה.
להציל את המשפחות מהחור השחור
קורח תיארה את תחושת חוסר האונים שחווים הורים רבים ברגע קבלת הבשורה מרופאי המחלקה, ואת המטרות שהציבה לעצמה במסגרת תפקידה הציבורי החדש בעמותה.
"ברגע המדויק שאתה מקבל מהרופאים את האבחנה הרשמית, אתה ממש נשאב פנימה לתוך חור שחור", שיתפה אשת התקשורת בכאב. "אתה מוצף בשאלות ולא יודע מה הולך לקרות מעכשיו. האם הילד שלך יגדל ויהיה נורמלי לחלוטין כמו כל שאר הילדים בני גילו? האם אתה צריך לשמור עליו ב-שבע עיניים בכל דקה ביום? אנחנו בעמותה מנסים כעת להוביל מהלך שידאג לכך שיהיו עובדות סוציאליות ייעודיות בכל מחלקות האפילפסיה בבתי החולים, כדי שהורה שמקבל את הבשורה לא יישאר פתאום לבד, תלוי באוויר".