חודש חלף מאז שסמ"ר ידידיה אזוגי נפל בקרב בג'באליה. למרות הקושי והכאב משפחתו של ידידיה מלאת אופטימיות ואמונה בצדקת הדרך. "המשימה שלנו זה להמשיך, להתעסק בחיים ולא באבל", אומר ינון, אחיו הגדול של ידידיה.

"לידידיה היה צניעות וענווה שאין דומה לה. הוא היה עושה כל דבר בשקט. הכל ידענו בדיעבד. מצד שני, האומץ והגבורה שלו הביאה אותו להישגים בחיים הפרטים ובצבא", הוא מספר.

(באדיבות המשפחה)

"אמא, צריכים אותנו"

ה-7.10 תפס את ידידיה אצל ינון אחיו בשדרות יחד עם משפחתו שהגיעה לבקר בחג. "אנחנו יוצאים החוצה ושם השכנה עוצרת אותו ואומרת שיש מחבלים שהגיעו מעזה, אנחנו עולים חזרה לבית, אני מביא את האקדח, הוא את הנשק", נזכר ינון באותו בוקר.

"אמא שלי שואלת אותו לאן? הוא אומר לה – אמא, צריכים אותנו. אנחנו מגיעים ממש לאזור של התחנת משטרה ומצליחים לחלץ את הבנות של משפחת סוויסה".

"ידידיה מעביר אותם אליי ואני לוקח אותם. הם נמצאות אצלנו עד יום ראשון בבוקר", ממשיך ינון שנזכר בסיפור על ידידיה מאותו בוקר, "אני זוכר שגם שם ידידיה ברגישות שלו בא וניסה לשחק איתם. ניסה לשאול אותם מה שלומכם. הוא התנהג כמו אח גדול שלהם", מאוחר יותר באותו היום, ידידיה יוצר קשר עם המ"פ וחובר אל החיילים שלו.

7 חודשים נלחם ידידיה בעזה. באותו היום שבו נהרג, הייתה אמורה להתקיים החינה של אחותו תהילה. "אני גר בשדרות ויום לפני בשעה 16:00 אני מדבר איתו וקובעים לתאם שעה להיפגש ולנסוע לכיוון רבבה לחינה", מספר ינון. לדבריו, הוא בכלל לא חשב שיקרה משהו. הכל היה רגוע.

ידידיה ששירת כסמל ניוד בגדוד 101 של הצנחנים היה באותו הזמן בג'באליה. "הם מגיעים למגנן שכביכול היה מטוהר לגמרי, בשעה 18:30 ידידיה נכנס עם חייל לאחד הבתים ופותח דלת הזזה ובאותו הרגע מתפוצץ עליו מטען וידידיה נהרג במקום, רגע לפני שהיה אמור לצאת הביתה".

החייל שהיה עם ידידיה נפצע קשה ובמשך יומיים היה מורדם ומונשם. "רק שהוא מתעורר אנחנו מבינים את כל הסיפור", אומר ינון.

ידידיה בקרבות בעזה (באדיבות המשפחה)

"תמיד לחייך, עם כל הקושי"

כאמור, חודש לאחר נפילתו של ידידיה, ינון מספר שאת הכוחות להמשיך בחיים הם שואבים מהדרך בה ידידיה ראה את החיים. "הוא תמיד היה ממשיך ומתקדם, אני זוכר שהוא בירך את אחותי ליומולדת: שתפסיקי לבכות, תמיד תחייכי, עם כל הקושי".

"ידידיה היה חלק נוכח מאוד מהבית. הכאב הוא עצום וההבנה שהוא לא פה שוברת אותנו מבפנים אבל אנחנו מבינים שהמשימה שלנו זה להמשיך להתפתח ולהנציח את ידידיה, בעיקר איך כמשפחה מתעסקים בחיים ולא באבל. כל אחד בדרך שלו". מספר אחיו.

עכשיו, משפחתו יוצאת בקמפיין להנצחתו בשבילים ובדרכים שאותם כה אהב. "ידידיה היה רוכב על אופנוע שטח, זה היה חלק ממנו. הוא היה חי את האזור והכיר מקומות שאף אחד לא הכיר, השטח זה היה הבית השני שלו".

"ידידיה גדל באדמה של השומרון, הכיר כל אבן ואבן והיה הראשון לצאת לטיולים, להכיר את כל המעיינות ולסחוב את כל המשפחה אחריו. זה להגיע מהצבא גמור מעייפות ולומר לאמא יוצאים למעיין. אם דידי אומר אז כולנו נעמדים דום. הוא היה פה ממש מחובר לכל אבן ואבן בשומרון".

על האופנוע (באדיבות המשפחה)

"המשימה שלנו זה ליישב את הארץ"

"כדי להנציח את ידידיה, אנחנו מקימים פארק ענק ברבבה. יהיה פינת הנצחה עם האופנוע וציוד רכיבה של ידידיה, יהיו בריכות מים, ספסלי קק"ל. מגרש פוצ'יוולי", מספר ינון על הפארק שיוקם בשומרון.

"בסוף זו הנקודה של ההמשכיות, שעוד משפחות מגיעות ועוד שמחות ועוד חיים וגם בסוף ההבנה שידידיה היה מחובר לאדמה הזו. חלק ממנו. כל מטר ומטר שייך לנו באדמה לנו במדינה הזאת. זו המשימה שלנו, ליישב את הארץ, לפתח את השומרון, להמשיך חיים, כמשפחה וכדרך להנציח את ידידיה. אנחנו צריכים כל אחד ואחד כדי להצליח במשימה החשובה הזאת".

הדמייה של הפארק להנצחתו של ידידיה אזוגי הי"ד (באדיבות המשפחה)