מבקרת התקשורת חני לוז שהכריזה על התמודדות בביתה יהודי מתייחסת בראיון לסרוגים, למצב התקשרת בארץ, לכיוון אותו משכה המפלגה ובכלל לסיכויים שלה בפריימריז.

אז גם את עושה את המעבר מהתקשורת לפוליטיקה?

"לא בדיוק. אני לא באה מהתקשורת ישירות. אני באה מהעשייה הציבורית. תקשורת תמיד הייתה אצלי מקום לקידום רעיונות אבל העשייה הציבורית שלי היא הרבה מעבר לעיתונאית".

את בעצם עוזבת את הליכוד ועוברת לבית היהודי, נכון?

"כן. לפני 23 שנים בערך הגיע ליישוב איזה מישהו שביקש שנעזור לו בפריימריז במפלגה וביקש שנתפקד לליכוד. לאיש הזה קוראים בנימין נתניהו. ומאז בעצם אני בליכוד".

ומה יש בבית היהודי היום שלא היה לפני שנתיים? למה החלטת לעבור דווקא עכשיו?

"למען האמת לא היו לי שום יומרות לרוץ. הנושא התודעתי זה נושא שאני לוחמת שלו. יו"ר מפלגת 'הבית היהודי', השר נפתלי בנט, הוא אחד הפעילים המרכזיים בתחום הזה, הוא המוביל כיום במאבק התקשורתי בארץ ובחו"ל. האמת אני ציפיתי מהבית היהודי, מבנט ומשקד, שתהיה הרבה יותר עשייה בתחום התקשורתי בארץ. אמנם הייתה עשייה של השר גלעד ארדן ברשות השידור, אבל זה לא בא מהבית היהודי. יש היום בעיה גדולה בתקשורת וחוסר המשאבים ובעיקר הפחד מלשרוף קשרים וגשרים עם התקשורת בארץ פוגעים במאבק נגדה. בסופו של דבר אני לא פוליטיקאית אבל אני מאמינה שהמלחמה התודעתית היא מלחמת הקיום שלנו ולכן אני עוסקת בה המון".

כמי שמזוהה עם הציבור החרדל"י, את חושבת שתצליחי למצוא את עצמך בבית היהודי?

"הבית היהודי ידוע בהכנסת האורחים שלו. יש בעם ישראל המון גוונים ונכון וחשוב שעם ששואף כל העת לאחדות ישתלב במסגרות המחברות את כל הגוונים. מגיל קטן גדלתי בבית מאוד מורכב. מושג הדתי – לייט זה לא מושג שהומצא לפני חמש או עשר שנים. אבל כמו שאני מקבלת את השונה ויודעת להכיל את מי שדעותיו שונות משלי, גם אני מצפה שאנשים ששונים ממני יעריכו ויקבלו את דעותיי והשקפותיי".

בואי נדבר קצת על נתונים יבשים ומספרים. יש לך בכלל סיכוי?

"אני לא מבינה במתמטיקה הזאת של הפוליטיקה אבל אני יודעת שיש המון תמיכה מהציבור. יש תגובות מאוד טובות מאנשים רבים שיעזרו. אני כמובן צריכה כל קול. תרמתי המון לציבור ואני מקווה שהציבור יירתם ויתרום. אין לי מחנה מאחוריי ובטח שלא בנק".

כאחת שמתעסקת בנושא התקשורתי והתודעתי איך את רואה את עצם העובדה שלמדינת ישראל אין משרד הסברה?

"זאת שאלה מצויינת. כמו שאמרתי הבעיה שלנו היא תודעתית. זאת בעיה שמתחילה בחינוך וממשיכה בתקשורת. יש המון מדינות שמתנגדות לקיומינו. אבל השאלה שצריכה להישאל היא לא למה אין לנו משרד הסברה אלא למה התקשורת הישראלית עוסקת בהסברה הפלסטינית. אם מאות מליוני השקלים שמשקיעים בכל ערוצי התקשורת היו מופנים לעיסוק בנרטיב הישראלי, ולא רק בעיתות מלחמה, אז לא היינו צריכים משרד הסברה. עוד שאלה שצריכה להישאל היא למה יש כל כך הרבה כסף כדי להפיק סרטים פרו פלסטינים אבל אין כסף להשקיע בהסברה הישראלית?".

שרת ההסברה?

"אני לא עוסקת בזה כרגע. בוא נעבור קודם את הפריימריז ואז נדבר. אני מאמינה שהמפלגה תגדיל את כוחה בבחירות הקרובות ואני מאוד מקווה להיות בכנסת".