קריקטורה שפורסמה הבוקר בעיתון 'מקור ראשון' מעוררת סערה במגזר. בקריקטורה מוצגים שני חיילי צה"ל סוחבים אלונקה כשעליה שוכב חייל פצוע ומעליו יושב חרדי שלומד תורה. על פי הקריקטורה, החרדי אומר ללוחמים: "אל תדאגו חבר'ה, הלימוד מוקדש לרפואתו ולהצלחתכם".
הקריקטורה, כאמור, יצרה לא מעט תגובות, המשוות בין 'מקור ראשון' לעיתון 'הארץ'. היה מי שהגדיל להשוות בין העיתון לבין ה'דר שטירמר' הגרמני.
איש התקשורת והמגיש ינון מגל כתב: "מילא אם הקריקטורה במקור ראשון הייתה ביקורת על חרדי שאינו לומד הייתי מבין. אבל הביקורת פה היא על חרדי שלומד תורה. והיא מזלזלת בכוח שהדבר נותן לחיילים ולעם ישראל. מה נלין על הארץ וידיעות אחרונות? בושה".
הרב אברהם סתיו הגיב לינון מגל וכתב: "מאוד מרשים שאם הוא לא היה לומד תורה, אלא סתם משתמט כי מתחשק לו, היית מבין".
איש התקשורת ופעיל הימין, ברל'ה קרומבי כתב: "מה שמקור ראשון עשו היום זו חציית גבול. יש הבדל בין ביקורת על חרדים שלא מתגייסים או שיח צייצנים כאן בטוויטר מול צייצנים חרדים, לבין קריקטורה אנטישמית שמציירת את החרדים כעלוקות שהחיילים צריכים לסחוב. מצטער אבל אין הבדל בין הקריקטורה הזו לבין דר שטירמר. חרפה".
מי שדווקא הביעה תמיכה בקריקטורה היא העיתונאית הסרוגה, שירית אביטן הכהן מישראל היום, ששיתפה את הקריקטורה וכתבה: "כואב ומדוייק".
תגובות
הקריקטורה הזו מבטאת אמת כואבת זה לא שמישהו במקור ראשון המציא את הרעיון (האנטישמי?) שהחרדים, במקום לשרת בצהל, תורמים לחיילים באמצעות התפילה שלהם. זה נאמר למשל על ידי הרב הראשי יצחק יוסף ("אנחנו מקפידים לומר יום-יום תפילה לשלום החיילים מאז פרוץ המלחמה. ... במוצאי שבת כל שבוע אנחנו עושים להם 'מי שבירך") או למשל ראש ישיבת פורת יוסף, הרב משה צדקה ("בחורי הישיבה, שעוסקים בתורה הם שמגינים על החיילים, הם שמגינים על הפצועים, והם שמגינים על השבויים"). מה שאומר שמה שמכונה כאן סערה הוא לכל היותר מבוכה כשמקור ראשון הציבו מראה מול הפרצוף של הצבועים הללו.
הטרגדיה של הציבור החרדי היא אותה טרגדיה של הלהטבים. אין אפשרות לנהל ויכוח כמו שצריך. כל ביקורת ממותגת כשנאה ואנטישמיות. ללא אפשרות להתווכח אין אפשרות לתקן ולשפר ולהתקדם ללא אפשרות לקבל ביקורת נשקע כולנו בקונספציה(הי צה"ל הי בגצ )
כשינון מגל הסקסיסט מגלה רגישות לכבוד החרדים לא נולדנו אתמול, מר מגל. אנחנו עדיין זוכרים את דברי הרב דב לנדו, מראשי הזרם הליטאי, שאסר על תלמידי ישיבה אפילו ללכת להלוויות של חללי צה"ל או לבקר פצועים, כי "זה יכול להפריע לאדם רגיש ללמוד".