פרשת השבוע

כשאוהבים באמת אוהבים גם כשלא אוהבים. נכון שכרגע היחסים בינכם קצת במתח, נכון שאת/ה חושב שהגיע הזמן לעשות לזה סוף, השאלה החשובה ביותר היא מה עומד במרכז – רצון אמיתי לשפר את חייכם המשותפים או צורך רדוד בליטוף האגו?!

ערב השבת האחרונה בשנה היהודית, מלמדת אותנו פרשת השבוע על כוח עצום הטבוע באדם; כוח הבחירה החופשית. הרב ישראל לאו מציע שבמקום שבני אדם ישאלו: 'איך אלוקים מרשה שזה יקרה?" עדיף שישאלו את עצמם- "איך אנחנו מרשים לזה לקרות??" מעט לפני ראש השנה. 2 דקות של חשבון נפש

יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה, כמובן שעדיף להתאמץ ולהשקיע בהליכה משותפת לאורך זמן מאשר להתנהל על מי מנוחות ולסמוך על כל מיני פטנטים ובסוף לגלות שרק הפכנו את הדרך לקשה הרבה יותר

פסוק אחד בפרשה העוסק במעבר מן הגדה המזרחית אל ארץ ישראל מצווה על ישראל להקים גל אבנים גדול שעליו יש לכתוב את התורה כולה. הרב לאו מכנה במילה אחת את אותה אנדרטה עצומה: 'מזוזה'. כמו בכניסה לבית או למפעל המחוייבת במזוזה שמלמדת על קבלת עול מלכות שמים

"בן סורר ומורה לא היה ולא נברא"- אין ילד רע… לא היה ולא נברא. כל ילד הוא טוב, כול!!! תלמיד אומר בבוקר " נשמה שנתת בי טהורה היא". כולם!! קדושים וכולם נפלאים. יש לנו תפקיד גדול ועמל גדול לסייע לגלות זאת, אבל "לכל!!! אדם ישנה.."

כמו בפרשת "שופטים", גם אנו מוצאים את עצמנו לפעמים בחזית המערכה – על הבית, על הזוגיות, על האהבה, האחווה, השלום והרעות. היכולת שלנו לתפקד נכון, בצורה יעילה וטובה, תלויה ברצון שלנו שנובע בראש ובראשונה מאמון מלא וודאות בקשר הזוגי והמשפחתי

יש משהו מיוחד "ברגע שלפני" בדרך לחופה… בערב יום כיפור… בדקות הלחוצות של לפני כניסת שבת… זה ביטוי רוחני המתבטא בזמן. זו הרגשה עילאית הנובעת מציפייה למה שעומד להיות למה שאתה עומד בפניו. את הרגע המקודש הזה, לא נתנה התורה לאדם לא לממש…

ברית הנישואין יכולה להיות גם ברית גורל וגם ברית ייעוד. הכל תלוי בנו. ישנם לא מעט זוגות שבהתחלה אכן האמינו בייעוד המיוחד של ביתם, אך ככל שחלפו השנים הומרה האמונה ואת מקומה של הבעירה הפנימית תפסה הציניות

המלחמה והתפילה אינם אלטרנטיביים, חלופיים, אלא קומולטיביים, מצטרפים. כלומר, צריך גם להתפלל וגם להילחם

תפילין ובמזוזות הבית, שוכנים יחד זה לצד זה פרשיות "שמע" ו "והיה אם שמוע". אם ניקח את העיקרון המנחה של ר' חיים ולוז'ין לעולמנו החינוכי, הרי שהתורה מבקשת ללמד אותנו, שיש מקום לכול תלמיד ולכל אדם. צריך לדבר עם כל אחד בשפתו, במקום בו הוא נמצא. "חנוך לנער על פי דרכו" וחובת המחנך לדבר עם הנער "באשר הוא שם"

לעולם יש להציב אידיאלים גדולים מול עיננו. שאיפות גדולות וחזון רחוק רחוק! (לוחות ראשונים…) ולידו להניח בארון את התורה הניתנת ליישום, את תכנית העבודה, את המקום הגבוה!! אך הניתן להשגה..(לוחות שניים)

לא עושים הפגנות נגד קדוש-ברוך-הוא, אלא מקבלים גם את גזרותיו מתוך אמונה, כמו שתיקתו של אהרן לאחר מות שני בניו, "וַידֹם אהרן" . למה, אם כן, משה רבנו התפלל להיכנס לארץ?

אנו יכולים לבחור על מה לבסס ולהשתית את הקשר שלנו עם עולם הערכים האלוקי ועבודת ה' – יראה או אהבה. אם נבחר לפעול אך ורק מתוך יראה נגלה מהר מאוד שהדברים לא נוגעים בנו, מדובר באילוף חיצוני ותו לא

כשאנו עומדים נבוכים מול בן/בת הזוג ולא יודעים להגיב למעשיו, עלינו לשקול את התגובה בפלס מדויקת – הערות וטענות חסרות פרופורציה על מעידה שלילית עלולה לתת מקום למשהו שלפני כן בכלל לא חשבנו עליו, הצלחה אקראית יכולה להפוך לדרך חיים אם נדע להעצים ולמנף אותה

"אתה באמת לא יודע, או שאתה רק עושה את עצמך?" כמה שזה מעצבן ומרגיז, כבר עשרות פעמים דיברנו על זה ושוב זה חוזר על עצמו. הסברנו, נימקנו, הדגמנו ואפילו קצת חפרנו, אבל שום דבר לא עוזר

בהסכמתו מעביר משה רבנו מסר נסתר וחשוב, הוא חוזר על נוסח הבקשה שלהם, אך משנה את הסדר: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ" . הסדר הנכון הוא קודם כל בתים לילדים ורק אחר כך מכלאות לצאן

צריך גם לדעת שוודאי בזכות התורה יש הגנה, אבל אין זה דווקא נקודתי, אלא במובן הכוללני. כאשר באומה לומדים תורה, אז היא מלאת עוז וגבורה, ויש בה אור אלוהי ששוכן ומגן. לא דווקא באותו רגע שלומדים, אלא כוללני – כל הזמן לומדים באומה תורה, השכינה שורה בה, ומתוך כך מנצחים במלחמה.

משה רבינו מכנה את בני גד ובני ראובן 'תרבות אנשים חטאים', כבר לפני 90 שנה כתב ביאליק על התרבות הקלוקלת של הדור. ואיך כל זה קשור למשל 'העגלה הריקה' של החזון אי"ש. הרב יעקב פילבר בדבר תורה לפרשת השבוע

בהתייחסות לנתינת פתיל תכלת בציצית המופיעה בפרשת השבוע אומר הרב אבינר כי כל עוד רבותיו לא נוהגים כך גם הוא לא ייתן פתיל תכלת בציציותיו

מידי שבוע מפיקים באולפני 'אתרוג' סרטון באורך כשתי דקות על פרשת השבוע ומשתפים אותו בפייסבוק וגם בווטסאפ. והפעם: פרשת 'נשא' וחג השבועות