דעות

לשמחתנו ויותר מכל תקופה אחרת התינוק הסרוג חי, נושם, בועט ומדגיש את העובדה שהינה, סוף סוף חזרנו לקדמת הבימה, וישנה הלימה בין ההשפעה האדירה שלנו במציאות לבין הייצוג שלנו בכנסת.

הקיצוניות הדתית אכן מרימה ראש לקראת הבחירות הקרובות. אך דווקא עכשיו חשוב מאי פעם להדגיש שיש קולות אחרים בקרב העם. יהודה גרינפילד מ'התנועה' מגיב למאמרו של איתי אליצור.

הכל תוקפים את הבית היהודי. בן דהן משיב אש. נתניהו ממנה את כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל, היריבים הפוליטיים משיבים. ולמה באמת צריך ועדה למעמד האישה, ומי רוצה להיפטר מהערבים.

לפני כשנה העביר ג'רמי גימפל שיעור בספר עזרא, לשם המחשה הוא השתמש במשל בן זמננו: תארו לכן שהיום היתה כיפת הסלע מתפוצצת והיו בונים את המקדש. בנט נדרש לתרץ את הדברים, גימגם, ומילמל משהו לא מחייב

הציוני הדתי החדש הוא בעל דעה ברורה, מחושבת, הגיונית, והתורה שלו כוללת הנהגת עם בארצו, ולא רק מצוות פרטיות לאדם הפרטי. הציוני הדתי החדש נאבק על השקפת עולם.

עם ישראל אינו משועבד לטבע ולא מקובע ל"מה שיש", אלא יש לו היכולת גם לשנות את המציאות. עם ישראל הוא הראשון שלוקח את גורלו בידו, הוא הראשון שלא נכנע לתכתיבים. החירות האמיתית היא כשיש לך בחירה ואתה משתמש בה כדי לשנות את מצבך, למצב טוב יותר.

עם כל הפרגון לנפתלי בנט ולכשרונו המבורך, היום כולם מבינים כי חייבים את עוצמה לישראל בכנסת. יש צורך בתנועה עם קווים אדומים בתחום הכשרות, השבת, המאחזים וכן, גם כמצפן שישמור על הליכוד ובנט בימין.

כשאדם 'הולך בדרך ומפסיק ממשנתו', כלומר יוצר הפסק בין משנתו לבין האילן אז הרי הוא 'מתחייב בנפשו'. במילים אחרות, כאשר האדם אינו מבין כי העולם הזה מגלם בתוכו את רצונו של הקדוש ברוך אלא מביט עליו כעל מציאות חומרית קפואה – הרי המגע עם עולם הטבע עלול לגרום לו לנסיגה רוחנית.

אם מה שיש לנו להקרין לגויים הוא שאנחנו כאן בגלל סיבות בטחוניות, אנו צפויים לכשלון הסברתי מתמשך. אם רוצים להצליח בויכוח מול אומות העולם, חייבים להשתמש בסיבות דתיות. כאשר יבוא ראש ממשלה ויקריא פרקים מן התנ"ך המבטיחים את השליטה בארץ ישראל לעם ישראל, הגויים ישתכנעו.

הרב ברוך אפרתי סבור שאת מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי לא צריך לבחור באמצעות ועדה, אלא על ידי שיח ציבורי בין הציבור ובין הרבנים, ורק מי שיש בו את 13 התכונות הנדרשות מרב ראשי לישראל הוא שיהיה המועמד המוסכם והיחיד. (מתוך 'עולם קטן' של השבת)

איני זוכר מערכת בחירות מבולבלת, שטחית ורדודה כמו זו שאנו מצויים בעיצומה. אוסף אודישנים לתוכניות ריאליטי בשיתוף ידוענים. המצעים נעלמו, והפוליטיקאים עסוקים בהבהרות ובהכחשות של דברים שהם עצמם אמרו.

חל שינוי 'יישותי' במותג הקרוי 'ציונות דתית', המסומל היטב בשינוי שם המותג ל'הבית היהודי'. שימו לב; נמחקו שתי המילים הטורדניות במקצת, לחלק מן הציבור הרחב; ה'ציונות' הנשמעת ארכאית ולא מודרנית (לפחות מבחינת המינוח). את מקומה תפס 'הבית' הפחות יומרני, פחות תובעני ויותר חברתי והתחברותי.

מול הביקורת על מכתב התמיכה של ראשי המועצות ביו"ש על בליכוד ובנתניהו אומר מסביר ראש מועצת אפרת מה עשו שרי הליכוד למען הישוב אפרת ולמען יו"ש בקדנציה האחרונה.

בשבת האחרונה התפרסם באחד מעלוני השבת, מאמר נגד הרב שלמה אבינר. יעקב אמסלם, הזדעזע מצורת ההתבטאות ומהשתלחות ודורש מהכותב לפרסם התנצלות על דבריו.

מעבר לשאלות המשפטיות הצרות, טמון בפרשה זו זרע פורענות חוקתי. דו"ח המבקר מגלה תמונה קשה שלפיה ניסו חלק מאנשי הדרג המבצעי לקבוע לשר כיצד לנהוג ומה להחליט.

אני מבין שנוסחי התפילה מבוססים על עניינים הלכתיים ומסורות עתיקות ואולי אין צורך בשלב זה ליצור 'נוסח אחיד', ניתן להתפלל ביחד גם אם רוזנברג יגיד "ראו בניך בוקע ים לפני משה" ולעומתו יאמר אלפסי "ראו בניך על הים", אפשר לחיות עם זה. ומה עם המנגינות? זה דווקא החלק הקל.

כאשר עמרם עמד וגירש את אשתו יוכבד, ראתה מרים בפירוק המשפחה היהודית סכנה לבאות והטילה את כל כובד משקלה להשיב את השלום בבית הוריה, ומהם לקחו דוגמא כל עם ישראל, והשיבו גם הם את נשותיהם.

הצעירה הדתייה שפעם הייתה הפנים היפות של הימין דורסת את מי שלא מוצאת חן בעיניה ולא מתאימה לה כעת, לצידה באולפן. שלום קרומבי ראה את הראיון אתמול ב'שש עם' ולא מבין מה קרה לה.

יו"ר המטה יהודי לאומי בליכוד, שבמשך 47 שנה, הצביע לליכוד, הודיע בשבוע שעבר כי הוא עוזב את המפלגה. "הפעם החלטתי, שבבחירות הקרובות, לא אצביע לליכוד. לא בגלל הרשימה לכנסת שברובה עונה על ציפיותי, אלא בגלל העומד בראשה." הסיבות: אהוד ברק, יהודה ויינשטיין ונאום בר אילן.

הרבנות הראשית קבעה נהלים ברורים אך המבנה של מערך הכשרות איננו מאפשר לה לאכוף אותם. הרב משה כץ מארגון 'כושרות' מתאר מציאות עגומה וטוען כי החזון רחוק ממימוש.