הבחירות הקרבות לרבנות הראשית לישראל, מעמידות בפנינו שאלה לא פשוטה.

כיצד בוחרים מועמד מתוכנו לכהונת הרב הראשי לישראל?

שאלה זו אינה שאלה רגילה, אלא שאלת השאלות: מי יעמוד בראש ממסד הרבנות ויבטא את העובדה היסודית כל כך- שמו של הקב"ה המתנוסס על דגלה של מדינת ישראל.

מי מהמתמודדים יוכל לקרוא בגאון את שם השם בכל המגזרים ומשרדי הממשלה? מי יוכל להמשיך בענווה בדרכו של מייסד הרבנות מרן הרב זצ"ל?

על שאלה זו יש לשבת שבעה נקיים, ולדון בה בכובד ראש ובאובייקטיביות ככל הניתן. לא תככנות לפנינו ולא כיפוף ידיים של זרמים במגזר הדתי, אלא ערכה של המדינה כולה, קדושת כלל ישראל העליונה מהקדושות כולן- 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

למשרת הרבנות הגישו מתוכנו שלושה רבנים את מועמדותם. והנה לאחרונה החל ניסיון בציבור שלנו למנות ועדה אשר תבחר מועמד אחד מבין שלושת המועמדים, נסיון שלענ"ד יש בו מכשלה גדולה.

על סוגיית הרבנות להישאר בטהרת קודשה, חפה מפוליטיקה של תככים ואינטרסים צרים. אולם בוועדה מעין זו, נגיעות רבות יכולות להיות.  קרוב לודאי יתחילו לחצים רבים ולא נקיים לבחור במועמד זה או אחר, יחלו מריבות מי ישב בוועדה זו, וכן ניסיונות לרקום הסכמים פוליטיים מאחרי הפרגוד, לפני ואחרי הבחירות.

הנה ברור כביעתא בכותחא שיש בזה טעם לפגם, וסילוק שכינה ממעשה ידינו. לא כך ניגשים לכתר הרבנות על עם ד', אלא בהכרעה נקייה, על השולחן, בשיקולים ענייניים ובמורא שמים ולא במורא בשר ודם. אסור שהרבנות תוכרע בפוליטיקה קטנה ובקריצת עין, אלא בטהרת הקודש ובענייניות. ועדה היא שם נרדף לעסקנות קטנה, ועסקנות כזו אינה בסיס איתן לקדושה.

בנוסף, כבר עכשיו החלו להיכתב עצומות שונות הקוראות להכניס לוועדה זו גם דמויות שלאו דווקא רוצים בביצורה של התורה ברבנות הראשית, ויש להם אידיאולוגיה זרה לציונות הדתית, לקדם עמדות ליברליות מאד שלא כהדרכתה של תורה. אל לנו להביא לבחירת רב בידי קבוצה שאינה כפופה לדבר ד'.

ומה כן? כיצד נוכל לדעת מי המתאים לתפקיד קדוש זה יותר מחבריו, ללא ועדה פוליטית?

הבה נשוב לקצב הטבעי של החיים. נראה שבמקום ועדה חיצונית וסינתטית עם תככים ולחצים כשרים למחצה, יש ליזום שיח טבעי, גלוי וענייני בין המועמדים במשך הזמן. על הציבור לדרוש את הברור מאליו- הכרעה טבעית וטהורה, לאחר דיון פנימי ביניהם ולאחר הבשלה.

עליהם ועלינו מוטלת החובה לברר מי מהם עומד במרב הדרישות החשובות של משרת הרב הראשי לישראל, ובצרכי הציבור הישראלי. יש ליזום סדרת כנסים ודיונים ענייניים, פומביים ונסתרים, אשר יובילו להכרעה עצמית שלהם מי משלושתם נשאר במערכה. הבה נעניק זמן וניתן לתהליכים לקרות באופן טבעי ובריא. המועמדים עצמם צריכים להחליט, לאט ובכנות.

צרכי הציבור הישראלי מהרבנות הראשית ומהעומד בראשה מגוונים, ואמנה כאן את חלקם לענ"ד, לשיקול דעתו של הציבור היקר שלנו בקהילות ובישיבות, ובעיקר לשיקול דעתם של שלושת המתמודדים.

להלן "י'ג מידות' שבבחירת הרב הראשי שלנו.

א.         רב עניו ומאיר פנים, עמל בתורה, בעל יראת שמים טהורה שאינו רוצה לשנות מהשולחן ערוך כמלא נימא.

ב.         רב ששימש גדולי ישראל שנים רבות, ולמד מהם הן עמל תורה והן כיצד מדריכים ציבור של מיליוני יהודים.

ג.          רב שיש לו נסיון חינוכי, אך אינו יורד למדרגת הנוער אלא מרומם את הנוער כלפי התוה"ק.

ד.         רב שאין פקפוקים מקרב רבים בציבור שלנו על דרכו הרוחנית והחינוכית. עליו להיות סלע מאחד ולא סלע מחלוקת.

ה.         רב שאף העולם החרדי על גווניו רואה בו דמות של קודש, ולא סדין אדום. החרדים הם אחינו, והם השותפים למוסד הרבנות, אם נרצה בכך וגם אם ח"ו לא נרצה, ועלינו להביא בחשבון גם את טעמם. דבר זה חשוב מבחינת היושר וחיבת אוהבי התורה באשר הם, אך גם מבחינה מעשית, שכן התנגדות חרדית תביא לפסילת הרב שלנו בהצבעה הארצית.

ו.          רב המכיר את פעילותה של הרה"ר וקרוב לרבנים היושבים במועצת הרבנות, שכן רבנים אלו הם עיקר הכח שיעמוד לרשותו לאחר היבחרו.

ז.          רב של כלל ישראל, שיש בו חיבה ואהבה לכלל האומה. רב שעולים מאישיותו ניגוני אחדות ולא תופי מלחמה.

ח.         רב שיוכל לעבוד עם עמיתו החרדי הספרדי, בשילוב ידיים ואהדה הדדית.

ט.         רב שעולמו צנוע, כך שיוכל להגיע ממקום נקי וראשוני, ותחול עליו סיעתא דשמיא והדרת קודש.

י.          רב שהתנסה בהובלת ציבור גדול בישיבה גדולה מאד או בקהילה גדולה מאד, והביא לחיזוק יראת השמים שלהם.

יא.        רב שידאג לשירותי הדת הפשוטים והחשובים- המועצות הדתיות, מקוואות, כשרות, נישואין, גירושין. והכל באהבה ובחיזוק הקיים ובהוספת זרמי חיים למה שכבר יש, וללא שנאה לאחינו החרדים.

יב.        רב שיוביל את שלימות ארץ ישראל וידבר על ערכה של קדושת הארץ ושלמותה בעוז, מול חלשי הרוח מתוכנו ומחוצה לנו.

יג.         רב שישמור על ערכי המשפחה היהודית- התנגדות לנישואי זימה חד מיניים, ויצירת חיבה למוסד המשפחה הקלאסית. ובכלל זה הדיפת היוזמות של רבנים מסוימים להתיר נישואין אזרחיים בישראל, ולהכניס גורמים רפורמים למוסדות הרבנות רח"ל.

קריטריונים אלה, יוכלו להוות בסיס לתחילת דיון ציבורי ופנימי, ולהכרעה טהורה, איטית ועניינית ולא פוליטית וסינטטית.

אנו כציבור צריכים לתת אמון ברבנים המתמודדים, שכאשר הם ישתכנעו עם הזמן שהרב המקביל מתאים יותר- אזי יורידו השניים האחרים את מועמדותם. צריך סבלנות ואמון, אך זה יקרה.

הציבור מצפה בחודשים הקרובים לדיון נקי וגלוי, ולאצילות נפש של ויתור על התמודדות ממי שאינו עונה לדרישות התפקיד כדבעי, אחרת אנה אנו באים.

יה"ר שכתר הרבנות יוכרע בשיחת חכמים של כנות ואהבת האמת ודבר ד', בבירור שילך ויתבהר באופן עמוק וטבעי, ובהתאגדות סביב האחד בנעם ובישרות של תורה, עם תהלוכות הזמן.