פ"ש עם החמ"ד

אנו נוהגים לשיר "חג פורים… חג גדול לילדים" אבל בהתבוננות עמוקה על שמחת תורה, ועל המקום של הילדים בעיצוב החג ובשותפות בו, ניתן להחליף את מילות השיר ל "שמחת תורה חג גדול לילדים…"

לעומת יום הכיפורים, שכל עניינו הוא עבודה פנימית, חג סוכות, עיקר העבודה בו היא במזבח החיצון. עיקר עבודת הקורבנות ב"מזבח העולה לישראל" יש מעבר מהמקום הפנימי הדומיננטי ביום כיפור, למזבח החיצוני שהוא המרכז בסוכות

השבת היא לא "מעבר" בין יום כיפור לחג סוכות, גשר ש"חייבים" לעבור אותו במעבר בין שני מועדים משמעותיים. היא גם לא "רק שבת קדש" רגילה, עם קדושה עצמאית כבכל שבת. השבת "מושפעת" מיום כיפור שלפניה, ויש בה הארה ומעט "טעם" של יום כיפור, והשבת הקדושה "משפיעה" מאורה ומקבלת אור מחג הסוכות העומד בפתח

לא תמיד ובכל מקרה, נכון לבקש סליחה… הנושא הוא לא רק לומר סליחה, אלא יש מקום לגלות רגישות מלאה -היכן נמצא הפוגע.. במקרה שלנו, אולי היה מקום "להיכנס לנעליו" של הקצב, ולא להעמיד את עצמך כ"צדיק יותר" מהפוגע

האוצר נמצא בתוכנו פנימה, "האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו", אין צורך ללכת רחוק בכדי למצוא אותו, הוא נמצא אצלך ממש, "כי המצווה הזאת, לא מעבר לים היא…בפיך ובלבבך לעשותו"

בתוך ההתרגשות של ההכנות האחרונות לקראת ראש השנה, וברקע של תקיעות השופר המלוות אותנו בימי אלול – שלושה סיפורים קצרים שיעזרו לכם להתרומם לקראת ראש השנה

מדוע רק במצוות ביכורים נאמר "והשתחווית לפני ה' אלוקיך"? מדוע רק במצווה זו מספרים את ההיסטוריה של עם ישראל? מדוע רק במצוות ביכורים נאמר "והשתחווית לפני ה' אלוקיך"? אלה רק חלק מהשאלות העולות מפרשת כי תבוא

אנחנו איננו מחלקים את חייו של אדם בין בית המדרש למגרש הספורט, בין התפילה למקום העבודה. " לכל מקום שתלך המצוות מלוות אותך". תורת חיים כפשוטו… " מלוא כל הארץ כבודו" התורה הקדושה מלווה אותנו כל חיינו. " כי הם חיינו ואורך ימינו"

הראייה היא לעולם סובייקטיבית, הכול בעיני המתבונן. שני אנשים רואים את אותו מראה, אחד רואה רק חול וחול, וחברו רואה קדושה ויהלומים

יש מתח בין ה"שמים" ו"הארץ". בין עשיה של האדם לביו תלותו בהקב"ה. מעלת ארץ ישראל היא זו שמרוממת גם את " ענו ליה ועינינו ליה.." התלות בה'- וגם מרוממת את "והארץ נתן להי אדם". נותנת משמעות ליצירה ולעשייה של בני האדם

בסיכום מצוות עשה בספר המצוות, הדגיש הרמב"ם את דבר המצוות ההכרחיות הניצבות לפתחו של האדם, התנאי לקיום אותן המצוות הוא השתלבות בחברת בני אדם

משה רבנו, הרועה הנאמן, נפרד מעמו צאן הקודשים- עם ישראל. עולמות גדולים מתגלים – כיצד מוכיחים? מי יכול להוכיח? מתי נכון להוכיח? איך משלבים רחמים גדולים בתוכחה?

האמנם יש כאן רק רשימה גאוגרפית של מקומות שבהם עברו ישראל בדרכם במדבר, או שמא פרשת מסעי מלמדת משהו עקרוני יותר הנוגע למסע עם ישראל במדבר?

הקריאה "אחריי" במובנים רבים איננה רק במלחמה. זו תביעה בסיסית לכל מנהיג, ובעיקר למי שמבקש להשתדל להיות מנהיג חינוך

משה ואהרן החמיצו הזדמנות פז, שספק אם תחזור. אמנם מי שהכה את הסלע היה משה, אך גם אהרן נענש, מפני שהוא התמהמה במקום לדבר אל הסלע, ומפני שלא מחה במשה כאשר הכה בו

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו"

נכנסים לארץ, מפשילים שרוולים, מתגייסים לצה"ל, שותפים בעולם חקלאי וגם דיגיטלי מפותח. אמנם יש בכך ירידה רוחנית- אך לשם מכוונת אותנו התורה! לחמ"ד! חינוך ממלכתי דתי.. זה רצון ה'

לכל מנהיג עלול להיות רגע משברי, של 'הגיעו מים עד נפש'. זה לא מקרה מסוים שגרם למשבר, אלא שחיקה מתמשכת. יש רגע שמנהיג עלול לומר לעצמו 'אני כבר לא יכול יותר'

זכינו ללמוד בישיבה שכיהנו בה שני ראשי ישיבה דגולים- הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין במשך ארבעים שנה, ללא קנאה וללא תחרות. הכיצד? איך "הלכו שניהם יחדיו"?

לעתים, יש ערך בכמות מצד עצמה. אנו למודים לומר ש'לא הכמות חשובה אלא האיכות', אך הרבי לומד מחשיבות המפקד, שבמובנים מסוימים, הריבוי הכמותי יוצר איכות