חייו של אדם לא מתחלקים בין בית המדרש למגרש הכדורגל

הפרשה שלנו ב"ה משופעת במצוות (שבעים וארבע מצוות ). זו הפרשה עם מספר המצוות הרב ביותר מכל התורה כולה. ננסה לגעת מעט במשמעות המצוות בכללן.

מו"ר הרב ליכטנשטייןכתב מאמר חשוב מאד:" האדם כמצווה". בין היתר, הוא כתב,שהיהודי מוגדר על ידי היותו מצוה:

"כבני אנוש, מחויבים אנו לשאוף לחיים של "לעָבדה ולשָמרה" – חיים של עמל ויגיעה, שעומדים בניגוד מוחלט לחיי נהנתנות של התמכרות לתענוגות וסיפוק צרכי ה"אני"… יסוד העומד במרכז הקיום היהודי, אשר מובע בתמציתיות בפסוק המופיע מיד לאחר הציווי של "לעָבדה ולשָמרה": "ויצו ה' א-להים על האדם" . במילה אחת: מִצווה. היהודי מוגדר על ידי היותו מְצֻוֶה… לפי תפישתנו, האיש והאישה נבראו, בראש ובראשונה, כמצווים, כקרואים למלא ייעוד מסוים, כמי שדרישות מסוימות מופנות אליהם. מילוי חובות אלה עשוי להלום את המימוש העצמי, אך עשוי גם שלא לעלות בקנה אחד עמו…

במידה מסוימת, לחיות חיים של מצווה, פירושו לשעבד ולהכניע את רצונותינו ותאוותינו. המְצֻוֶה נוטה יותר לחיים תיאוצנטריים, שהקב"ה במרכזם, מאשר לחיים אנתרופוצנטריים, שהאדם במרכזם. האדם הַמְצֻוֶה מונחה על ידי רצון ה', לא על ידי תאוותיו והעדפותיו שלו. "בטל רצונך מפני רצונו", זה כלל גדול בתורת היהדות."

הרב ליכטנשטיין רואה את הפסוק " ויצו אלוהים את האדם" כבסיס יסודי של חיינו היהודיים. הציווי האלוקי של הקב"ה לאדם, והשמיעה לצו זה. "יש לאדם רצונות וחיפוש לביטוי של אישיותו. פעמים שזה עולה בקנה אחד עם ציווי התורה פעמים לא. המשנה לא נתנה מקום להתלבטות:" בטל רצונך מפני רצונו…".באותו כיוון כתב למשל הרש"ר הירש(חורב, הקדמה):"לגבי כל מצווה ומצווה התשובה על השאלה:" מפני מה עלי לקיים את הדבר הזה ולהימנע מלעשות את הדבר ההוא:, היא אחת בלבד: מפני שזה רצונו של ה' ומפני שעליך להיות עבד ה' בכל כוחך, בכל נפשך ובכל מאודך… יהודי במלוא מובן המילה הוא זה אשר ממלא בנאמנות את תקנות חכמינו הבאים לתת סייג וסיוע למצוות. הוא ורק הוא, עבד ה' יתברך."

בצורה חדה ( לצד מקומות אחרים שהוא נותן משמעויות נוספות למצוות, כמו: המצוות כסמלים ועוד. אך לא נרחיב על כך) מביא הרש"ר הירש את האמירה שלו לעצם קיום המצוות:" זה רצונו של מלך".מקום לכאורה הפוך , ששם דגש לא על הציווי וההתבטלות של האדם כלפי המלך, אלא של נקודת חיבור לה' אנו מוצאים אצל בעלי החסידות. מצווה מלשון "צוותא" חיבור. כך כתב ה"שפת אמת" ( פרשת צו):"ונק' מצוה מלשון צוותא שע"י מעשה המצוה תמשך עשיות האדם לאור המצוה וניתקן העשיה ג"כ. וז"ש ואתה תצוה ע"י שבנ"י יהיו מחוברין אליו שהוא דעת והתורה שבישראל." וכך כתב במספר מקומותהרבי מלובביץשמצווה מלשון צוותא. ( הרבי גם כתב שיש קשר בין שתי האפשרויות שהבאנו- ששני פירושים אלו למלה "מצוה" – מלשון ציווי ופקודה, ומלשון צוותא וחיבור – קשורים ביניהם: כי התחברותו של היהודי עם הקדוש־ברוך־הוא באמצעות קיום המצוות היא דוקא בקיימו אותן באופן של ציווי. כלומר, על ידי שהוא מקיים מצוות מפני ציוויו של הקדוש־ברוך־הוא, מתוך קבלת עול מלכות שמים, ולא מתוך הכרה שכלית, רגש וכדומה – הרי אז נוצר ה"צוותא וחיבור" שבמצוה, המחברת אותו עם הקדוש־ברוך־הוא, מצווה המצוות.).

במדרש רבה( יז", ה'-ו')מצאנו גישה אחרת למצוות (נחמה הרחיבה על כך בעיון נפלא):"משל לאחד מושלך לתוך המים( טובע בים), הושיט לו הקברניט את החבל (משל הוא לחוטי הציצית) ואמר לו" תפוס חבל זה, שאם תניחהו אין לך חיים. אף כך אמר הקב"ה לישראל: כול זמן שאתם מדובקים במצוות: " ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". בעל המדרש מצייר את מציאות העולם כמקום של מאבקים ואדם בחיי היומיום נמצא ב"סערה בים". היכולת להישמר ולא לטבוע זו האחיזה בקיום מצוות (צריך להתפלל על זה מאד…).במקום אחרבמדרש רבה(ו', ג') אנו פוגשים תיאור אחר של החיים ומקומן של המצוות. המדרש מתייחס לסמיכות הפרשיות בפסוקים (רש"י ענה אחרת כידוע):

"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו.לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר זרע ותבואת הכרם.לא תחרש בשור ובחמר יחדו.לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו.גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה"(כ"ב, ו-יב)

אומר המדרש:

דבר אחר: 'כי יקרא קן צפור לפניך' – הדא הוא דכתיב 'כי לוית חן הם לראשך' וגו' . מהו 'לוית חן'?… אמר רבי פנחס בן חמא: לכל מקום שתלך המצוות מלווין אותך. מנין? שנאמר 'כי תבנה בית חדש' וגו'. עשית לך דלת – המצוות מלוות אותך, שנאמר 'וכתבתם על מזוזות ביתך'; אם לבשת כלים חדשים – המצוות מלוות אותך, שנאמר 'לא תלבש שעטנז'; הלכת לגלח – מצוות מלוות אותך, שנאמר 'לא תקיפו פאת ראשכם'; אם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה – המצות מלוות אותך, שנאמר 'לא תזרע כרמך כלאים'; אם קצרת אותה – המצוות מלוות אותך, שנאמר 'כי תקצור קצירך בשדך' וגו'. אמר הקב"ה: אפילו לא היית עסוק בדבר אלא מהלך בדרך, המצוות מלוות אותך, שנאמר 'כי יקרא קן צפור לפניך בדרך'.

מהמדרש עולות שתי תובנות חשובות ביותר. אחת- המצוות מוסיפות לחייו של אדם תוכן, משמעות, מרוממות את העשייה השגרתית למקום גבוה יותר של עבודת ה'. והשנייה- אנחנו איננו מחלקים את חייו של אדם בין בית המדרש למגרש הספורט, בין התפילה למקום העבודה. " לכל מקום שתלך המצוות מלוות אותך". תורת חיים כפשוטו… " מלוא כל הארץ כבודו" התורה הקדושה מלווה אותנו כל חיינו. " כי הם חיינו ואורך ימינו".

הרב זצ"ל הדגיש מאד את המצוות כטבעיות לאדם. וכך כתב הרב במאמר "נעשה ונשמע" לשבועות:"הקדמת נעשה לנשמע זהו כוחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדשות היהדות צפונה… כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה… ואנחנו במעמד הר סיני באנו לידי המעלה העליונה ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע".

זה נפלא ומרגש. המצוות שנתן לנו הקב"ה הם סוג של עצות ( כך מופיע בזוהר, בר' נחמן) האדם- שם! באופן טבעי הנפש מבקשת להתפלל, באופן פשוט אדם מבקש לאהוב את חברו. אם חלילה אתה נמצא בבלבול ואינך נמצא באזימוט הנכון, התורה מכוונת את דרכיך ומביאה אותך למקום שאתה רוצה להיות… ידוע בשם הזוהר שרמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים. המשמעות העמוקה היא אולי שהתורה מתאימה לאדם, תפקידה לגלות את הרצון של האדם לחיות על פי תורה. וכך נבין את דברי חז"ל מניין יודע אברהם אבינו לקיים את כל התורה כולה ( קודם מתן תורה…)? שתי כליותיו לימדו אותו. המשמעות היא שהמצוות לאיש המעלה כמו אברהם אבינו הן טבעיות ופשוטות.