פרשת השבוע

בפרשת במדבר מקבל כל אחד מהשבטים דגל. הרב יעקב פילבר לומד על חשיבתו של הדגל כסימן שבטי אך עם זאת גם כאח מסממני הזהות הלאומית השומרת את העם מפני התבוללות

הפרשה פותחת בספירת עם ישראל, בשונה משאר השבטים שנספרו מגיל 20 שנה, שבט לוי נמנה כבר מגיל חודש. לכן, היינו מצפים שמספר בני לוי יהיה גבוה משמעותית משאר השבטים, אבל לא זה המצב. מה קרה לו?

ארץ ישראל איננה דומם ואינה מתפתחת כאשר עם ישראל לא נמצא עליה. הרב שלמה קמחי ראש ישיבת בני עקיבא אורות יהודה באפרת על המיוחדות של ארץ ישראל ועל הקשר המיוחד בים עם ישראל לארצו

התורה אינה שונאת את העשירים ואינה גונבת את כספם, אלא מאפשרת להם לצבור את רווחיהם, מתוך ידיעה שפעם בשני דורות, יעשו איתחול חברתי ויתחילו את המשחק מחדש

"את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" הפרשנים שואלים מה החידוש בציווי שמירת השבת ומורא המקדש שכבר נזכרו בכמה מקומות? צפו בשיעור הקצר של הרב שלמה קמחי

בניגוד לאלו שאומרים כי כל בני האדם שווים, התורה מבדילה בין יהודים לגויים ובין ישראלים לכהנים, אך הוספת הזכויות מביאה איתה גם אחריות כבדה יותר שמתבטאת בציווי ייחודי

כדי להתרפא מהצרעת לא הולכים לרופא אלא לכהן. דווקא הדמות הרוחנית היא שתעזור לפושע להשתקם, בתהליך שמחזיר אותו להיות חלק מהחברה ולא מי שפוגע בה

הופעת הצרעת אצל החוטא דומה לעליית חום הגוף אצל החולה, המודיע שמשהו משובש בבריאותו ושעליו לטפל בעצמו לפני שמחלתו תתפתח והיא עלולה לסכן את חייו

כאשר אדם אוכל מאכלים גסים, הוא מכניס אל גופו ואל נשמתו את אותה הגסות והיא המונעת ממנו להבחין בין הבדלים דקים של קודש וחול, של טמא וטהור. בלא הבחנות אלו, לא יוכל האדם להמשיך בשלבים אל השגת הקדושה. שמירה על עדינות הנשמה היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלבים מתקדמים של קדושה.

תהום פעורה בין השמחה הגדולה בחנוכת המשכן לצער העמוק על מות שני בני אהרן. הקרבה לקדוש ברוך הוא עלולה ליצור טשטוש המדרגות. הרב מאיר טויבר בשיעור קצר על פרשת שמיני

ישנם תהליכים שההתרחשות שלהם היא מן השמים, אך המעשה השמימי אינו פוטר אותנו להביא גם מצדנו אש מן ההדיוט, לתרום את תרומתנו. הרב פילבר על הציווי להקריב אש על המזבח

התורה מותחת קו דק בין טיב יחסי אנוש והאמון השורר בין יהודים לעמלק המזנב בנו. ממש אחרי הציווי על יושר במכירה מגיעה הדרישה לזכור את מעשה עמלק. הרב גדי בן זמרה על הקשר ביניהם

הספר העוסק בקרבנות לא פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם כפרה על החטאים אלא דווקא בקרבנות תודה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל, אלא מקבלים כדי לתת

על אף הכבוד הראוי לחכמי העם ומנהיגיו, עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם

כל עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי. כל עשייה של כל פריט במשכן מסתיימת במילים: "כאשר ציווה ה' את משה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

התורה מקדימה את איסור השבת, לפני בניית המשכן, כדי להגיד ששלבי הכנת הקודש, הם עדיין לא הקודש עצמו. אל יחשוב אדם, שאם הוא פועל למען הקודש, שהוא כבר הגיע למדרגת השיא של הקודש. יש להפריד בין שלב הבנייה לבין השלב השלם, שבו הקודש כבר מופיע בעולם.

בשבת אסורה עשיית המלאכה אך מותרת העבודה. מלאכה היא מלשון 'מלך' ועבודה היא מלשון 'עבד'. בשבת אנו מדגישים את מלכות ה' – "כתר יתנו לך". אנו מברכים אחד את השני ב"שבת שלום", כי אנחנו חיים בשלום עם העולם, לא עושים מלאכה שמפריעה לטבע ולא מפרים את האיזון. צפו בשיעור הקצר של הרב קמחי

אחרי שבפרשת תרומה הדריכה התורה לפרטי פרטים, כיצד לבנות את הבית בו תשרה השכינה, בפרשת תצוה עוברת התורה לתאר את בגדי העובדים בו. שתי פרשות אלו מייצגות שני חלקים בעבודת המשכן. ושתיהם מכוונות למטרה אחת – לתנאי ההכרחי כדי שתשרה השכינה בעם ישראל.

לא רק כפרה יש בבגדי הכהן הגדול אלא גם ביטוי לתשתית המוסרית והחברתית של העם היהודי, משום שיש בהם כדי לשפוך אור על ערכי היסוד האמורים להיות נר לרגלנו כ"עם סגולה". חיזוק לדברים אלו ניתן לקבל מכך, שהפרשה פותחת במצוות "נר התמיד", ללמדנו שגם הבגדים כמו הנר, מאירים תמיד את דרכנו

למרות מספר מקומות בהם נראה כי חז"ל כופים על קיום המצוות, דווקא בבניית המשכן התורה מדגישה כי הוא יבנה בהתנדבות בלבד. הרב פילבר מסביר מדוע.