פרשת אמור: להיות כהן זו משימה עם אחריות - סרוגים

פרשת אמור: להיות כהן זו משימה עם אחריות

בניגוד לאלו שאומרים כי כל בני האדם שווים, התורה מבדילה בין יהודים לגויים ובין ישראלים לכהנים, אך הוספת הזכויות מביאה איתה גם אחריות כבדה יותר שמתבטאת בציווי ייחודי

פרשת אמור: להיות כהן זו משימה עם אחריות
  כהן גדול ב"מכון המקדש" (פלאש90)

השלב הבא אותו עוברים במסלול אותו מתווה התורה בדרך אל הקודש, הוא הבירור מהו אורח החיים בו צריך להיות שרוי האדם העוסק בקודש.

על הכהנים, שליחי עם ישראל לעבודת הקודש, האנשים ששורים בתוך הקודש ומורשים להכנס למקומות בהם אסור לשאר האנושות להכנס, חלים דינים ייחודיים כדי לשמור עליהם בתוך מסגרת הקודש.

הפרשה פותחת באיסור שלהם להטמא למת. המוות – חידלון החיים, הוא ההפך המוחלט מהקודש, גופת המת מכונה בפי חז"ל 'אבי אבות הטומאה'. דרגת הקודש היא שיפור תמידי של החיים, תיקון המציאות בכל גווניה ואופניה (כפי שראינו בשבוע שעבר), לעומתה נמצא המוות, הפסקת החיים, חוסר היכולת לתקן עוד.

התורה מדריכה כי כל התמעטות של החיים היא דרגה של טומאה. כל חיים שלא יצאו לפועל הם סוג של מוות (טומאת נידה, קרי). כל מפגש של האדם עם המוות, מטמא אותו – כשאדם רואה מוות, הייאוש, הצער גורמים לו לרצות לתקן פחות. על כן הוא צריך להטהר מן המוות כפי שתדריך התורה בפרשת חוקת (פרה אדומה).

מאידך, כאשר המוות נוגע במשפחתו הקרובה של הכהן, התירה לו התורה להטמא להם (ואפילו חייבה אותו להטמא). הכהן על אף היותו במעלה מיוחדת של קדושה, עדיין הוא חלק ממשפחה. כדי שחושיו של הכהן לא יהיו קהים מול פטירת אחד מקרוביו, התירה לו הורה להטמא להם.

הסעיף השני בפרשה הם הנשים להם מותר הכהן להתחתן. בעוד יהודי רגיל יכול להתחתן עם כלל הנשים היהודיות, הרי שלכהן אסור להתחתן עם רשימה די מכובדת של נשים. המכנה המשותף של כל הנשים האלה, הוא שעברן אינו נקי.

הגרושה למשל, הקימה משפחה ופירקה אותה, החללה, היא אישה שנולדה מאיסורי חיתון של כהן, או שהתחתנה באיסור עם כהן. התורה מדריכה את הכהן, איש הקודש, שלו אסור להתחבר אל נשים כאלו. עליו לשאת רק נשים שעולם הפנימי שלם.

על הכהן להמלט מהשלילה של החיים, מהצרות, מהמשקעים הרעים, ולחיות בתוך עולם שהוא שלם יותר. אך אם אצל הכהן, הייתה אפשרות למפגש עם צרות (הטמאות לקרובים, נישואים עם אלמנה), לכהן הגדול, האדם שמחבר בין הקודש ובין האנושות, האיש שנכנס לתוך קודש הקודשים ביום הכיפורים, הוא אדם שחי כל חייו במדרגה של הקודש.

חיים של שלמות

לכהן הגדול אסור להפגש בכלל עם המוות או עם צרות החיים, הוא חי כל חייו במדרגת השלמות של החיים. אסור לו להטמא למת אפילו במקרה של פטירת אחד מקרוביו, מכיון שהוא איננו עוד איש משפחה, הוא איש השייך לכלל עם ישראל, ולכן אין לו יחס מיוחד כלפי בני משפחתו. גם בנישואין יש לו הגבלות יתרות, מותר לו להנשא רק עם אישה שלא הייתה עם אדם אחר. הוא נפגש רק עם אישה שאין לה משקעי עבר מכל סוג שהוא.

עוד מוסיפה התורה תנאי, כי מי שעובד בקודש לא יהיה בעל מום. "אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱ-לֹהָיו". האדם המתחבר אל הקודש חייב להיות שלם מבחינה גופנית. אנו מכירים כי גם אנשים נכים הינם מוכשרים, אבל כשהדבר מגיע אל מפגש עם הקודש, יכול הקודש לחול בשלמות רק על אדם שלם.

שלמות רוחנית תחול בצורה הטובה ביותר באדם בעל שלמות גופנית. אדם חולה, כוחות החיים שלו נחלשים, וכך גם כוחותיו הרוחניים, הקודש אמנם יחול עליו, אבל לא ברמות בה הוא חל על האדם השלם. הכהן בעל המום, הוא עדיין כהן, אבל הוא אינו שותף בעבודת הקודש בבית המקדש, שם במקום השלמות יש מקום רק לאנשים שלמים.

הדרכות אלו של העובדים בקודש, לשלמות גופנית, משפחתית ורוחנית, מחייבות את הכהנים לחיים שקולים וזהירים יותר. על הכהן לשקול את מעשיו בקפידה, כדי שיוכל להשמר ממום פיזי או מלהטמא.

מאידך, שלמות זו בחייו של הכהן, אינה נשארת רק בתחומי המקדש, רוב ימות השנה, חי הכהן בתוך ערי ישראל, הוא מפיץ את הקודש, את המטען הרוחני שספג בתוך המקדש, לשאר האוכלוסייה שאינה כהנית. הקודש שנספג בעם ישראל בדרך הזו, יפעפע גם לשאר האנושות, ובכך יתעלה בשלב אחד נוסף בדרך אל הקודש.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
כהנים וישראל.
חננאל | 08-05-2020 8:43
ההבדלה בין ישראל לגוים .ובין ישראלים לכהנים .אמת נכון ויציב .מאיפה צצו לנו הרבנים .שסרסו את דברי התורה .פסקו הלכות שאיש לא ציוה .וסופם של פסיקות אלו להפסק מלשון הפסקה